רוני ענבר - יוגה

הי חברות וחברים, 🌸
שמי רוני ענבר,
אני מורה ותיקה לויג'נאנה יוגה,
ב 4 השנים האחרונות, אני מלווה להחלמה מכאבים כרוניים/ נוירופלסטיים. בגישה שנקראת: TMS, ולאחרונה כלי נוסף: PDSR.

אלה גישות מבוססות מחקר מדעי, כאלה שמתקיימים גם במעבדת מחקר הכאב באונ' חיפה, בהובלת פרופ' פאבל גולדשטיין. מפתח גישת PDSR. גישות פסיכו/חינוכיות להחלמה מכאב כרוני, נוירופלסטי.

אני עצמי החלמתי מכאבים ארוכי שנים. כיום אני מלווה אחרים להחלמה, ממשיכה לומדת ומשתלמת בתחום שלא מפסיק להתחדש.

אני רוצה לעניין אתכם בריטריט שאנחנו מקיימים, זאת הפעם השנייה, בקיבוץ מורן. 3-5/9,

שלושה ימים במרחב לימודי/חווייתי, שבו נלמד על מנגנון הכאב הכרוני ונתרגל כלים לשינוי, בשילוב עם תרגול יוגה מעודנת.

אני שמה כאן קישור לאתר שלי, ובו ידע על הגישה וגם פרטים והרשמה לשיחת התאמה לריטריט.

אני כאן לכל שאלה. מוזמנים להעביר לאנשים שנראה לכם שיכול להועיל להם, וכמובן לפנות אלי!
roniinbar.co.il

השבוע דיברתי עם מישהי על החלמה מפיברומיאלגיה, וברגע שהמילה “החלמה” עלתה, משהו בה נסגר.

היה לה ברור: מפיברו אי אפשר להחלים, ולדבר על החלמה זו ממש אחיזת עיניים.

ואני מבינה את זה. כשחיים שנים עם כאב, עייפות, טיפולים שלא עזרו, הבטחות גדולות מדי ואנשים שלא באמת הבינו המילה “החלמה” יכולה להישמע לא כמו תקווה, אלא כמו סכנה. עוד מקום להתאכזב. עוד מקום שבו אולי יגידו לך שזה תלוי בך. עוד מקום שבו לא יראו כמה באמת קשה. מכעיס ומקומם

אבל בעיניי, השאלה היא לא איך משכנעים מישהי להאמין בהחלמה. השאלה היא איך יוצרים מרחב שבו אפשר לבדוק אפשרות חדשה, בלי לדרוס את הספק.

כי בכאב נוירופלסטי, המוח ומערכת העצבים לא רק מגיבים למה שקורה בגוף עכשיו; הם לפני הכל מנבאים סכנה לפי ניסיון עבר, עומס, פחד ואכזבה. ואם במשך שנים הגוף למד להיזהר, גם המשפט “אי אפשר להחלים” יכול להיות חלק ממנגנון ההגנה הזה. התנגדות כדי לא לעמוד שוב מול אכזבה.

ריטריט REWIRE נולד בדיוק מהמקום הזה: לא כדי להבטיח ניסים, ולא כדי לשכנע בכוח שהכול אפשרי, אלא כדי ליצור מרחב קטן, אינטימי ועדין שבו אפשר להתחיל ללמד את הגוף והמוח חוויה אחרת.

דרך יוגה רכה, נשימה, ויסות מערכת העצבים ולמידה על כאב נוירופלסטי בגישת גוף־מוח, נבדוק מה קורה כשלא נלחמים בגוף אלא מתחילים לבנות איתו מחדש תחושת ביטחון.

לא חייבים להתחיל מאמונה גדולה. לפעמים מספיק להתחיל מסקרנות קטנה.

אם משהו בזה פוגש אותך, אפשר לכתוב לי בפרטי ואשלח עוד פרטים על הריטריט. ההרשמה המוקדמת פתוחה עכשיו, והקבוצה נשמרת קטנה כדי לאפשר תשומת לב אמיתית.

roniinbar.co.il/retreats

נניח שעולה בי רצון קטן ופשוט: ללכת לים, לצאת להופעה, לנסוע לאנשהו ליום־יומיים, או פשוט לעשות משהו קצת אחר מהמסלול הרגיל של עבודה, בית, מטלות ועייפות. כי זה יכול להיות נעים. כי אני רוצה. כי אולי זה יעשה לי טוב.

ואז, כמעט מיד, מתחילה תנועה אחרת, שנשמעת מאוד הגיונית: אין לי כוח. בטח יהיו פקקים. חם נורא. יהיו מיליון אנשים. עד שנתארגן כבר יהיה מאוחר. אף אחד לא ירצה לבוא איתי. עדיף כבר להישאר בבית.

וזהו. שלום לרצון הקטן שהיה חי וברור, ועכשיו התכסה בשכבות של “רוצה, אבל…”.

המהלך הזה הוא דפוס מוחי, והוא נוצר מתוך כוונה טובה: המוח מנסה לשמור עליי. לחסוך אנרגיה, לצמצם אי־ודאות, למנוע אכזבה, עומס וגם כאב.

כי המוח החמוד שלי, וגם שלכם, כל הזמן מנבא מה עומד לקרות. הוא עושה את זה לפי מה שהוא רואה עכשיו, אבל גם לפי מה שכבר קרה בעבר. ובשבריר שנייה הוא יכול לבחור לוותר ולסגת, כי הוא לא אוהב שינוי, כי הוא כבר למד להיזהר, כי הוא נמנע.

אבל מה היה קורה אם בכל פעם שמופיע “רוצה, אבל…” הייתי מתרגלת לומר: “כן, וגם…”?

שינוי קטן, אבל משמעותי. “רוצה, אבל” מעביר את ההגה לחשש ולהימנעות. “כן, וגם” מאפשר לרצון ולחשש להיות יחד: כן, אני רוצה. וגם יש בי פחד. כן, יש סקרנות. וגם אפשר לאט־לאט.

אותו מנגנון בדיוק קשור גם לכאב כרוני/נוירופלסטי. המוח ומערכת העצבים נמצאים בכוננות גבוהה ומתריעים על סכנה, לפעמים בגלל חיזוי שגוי שמתבסס על ניסיון עבר, זיכרון, פחד, עומס ותשומת לב. בכאב נוירופלסטי התחזית הזאת יכולה להישאר דרוכה גם כשהגוף כבר לא נמצא בסכנה ממשית.

ואז אם אני רוצה לזוז, המוח שואל: אולי זה יחמיר? אם אני רוצה לנסות: אולי אתאכזב? אם אחרים החלימו: אבל אולי אצלי זה מקרה מיוחד? וכך נוצר מעגל של חשש, הימנעות ותחזית ישנה שממשיכה לנהל את הגוף.

אימון המוח להחלמה הוא המקום שבו יכולה להתחיל למידה חדשה. לא מתוך דחיפה או הבטחה גדולה, אלא מתוך חוויה קטנה ואחרת. צעד אחר צעד, המוח מגלה שאפשר לבחור בשינוי ועדיין להישאר בטוחים.

מתוך ההבנה הזאת נולד ריטריט **REWIRE**: אימון המוח להחלמה מכאב נוירופלסטי. מרחב קטן ואינטימי שבו נתרגל יוגה רכה, נשימה, ויסות מערכת העצבים ולמידה על כאב נוירופלסטי בגישת גוף־מוח.

לא כדי “להתגבר” על הגוף, ולא מתוך הבטחה לשינוי מיידי, אלא כדי לאפשר לגוף ולמוח לפגוש חוויה אחרת — בקצב, בסקרנות, בתשומת לב, צעד אחר צעד.

אם משהו בזה פוגש אותך, “כן” קטן לצד ההיסוס, אפשר לכתוב לי.. ההרשמה המוקדמת פתוחה עכשיו, והקבוצה נשמרת קטנה כדי לאפשר תשומת לב אמיתית.

https://roniinbar.co.il/retreats

לפני כמה ימים שאלתי את הצ׳אט שאלה קצת משונה. ביקשתי ממנה להסתכל על העמוד הראשי של Ynet ולנסות לאפיין את מצב המדינה כפי שהוא מצטייר משם.

התשובה שקיבלתי הייתה:
“המדינה שמצטיירת היא מדינה חיה, פעילה ומתפקדת אבל מותשת, דרוכה, מקוטבת, פצועה, ומתקשה מאוד לחזור לתחושת ביטחון בסיסית. לא הייתי אומרת ‘מדינה גמורה’; כן הייתי אומרת: מדינה במצב של סטרס כרוני.”

המילים “סטרס כרוני” נשארו איתי, אולי מפני שאני פוגשת אותן כל הזמן גם דרך הגוף הפרטי: גוף שחי לאורך זמן בתחושת איום, מוח שלומד לפרש תחושות כסכנה, כאב שמתקבע לא מפני שהגוף “מקולקל”, אלא מפני שמערכת העצבים נדרכה יותר מדי זמן ושכחה איך חוזרים לביטחון.

אחר כך שאלתי שאלה אחרת: מה אני יכולה לעשות כאזרחית במדינה כזאת? לא כמי שמנהלת מערכות גדולות, אלא כאישה אחת, מורה ליוגה ומלווה תהליכי החלמה מכאב, שחיה כאן בתוך כל המתח הזה.

התשובה שנגעה בי הייתה שההשפעה שלי יכולה להיות לא דרך ניסיון “להציל את המדינה”, אלא דרך האפשרות להוריד את רמת האיום במרחב שבו אני חיה ופועלת.

מאז אני חושבת על זה הרבה. כי הורדת רמת האיום איננה עצימת עיניים. לפעמים זו בחירה פעילה מאוד: לא להעביר הלאה עוד בהלה, לא להוסיף עוד קטסטרופה למערכת שכבר מוצפת, לדבר בשפה שמווסתת ולא מסיתה, ליצור איים קטנים של ביטחון בשיחה, בשיעור, בקבוצה, במפגש אנושי.

וכאן, בשבילי, העבודה עם כאב נוירופלסטי והעבודה הקבוצתית נפגשות עם משהו רחב יותר. כשאנחנו לומדים להבין איך פחד, דריכות, קטסטרופיזציה וחוסר אונים פועלים בגוף ובתודעה, אנחנו לא לומדים רק “להירגע”. אנחנו לומדים לזהות איום, לבדוק אותו, לפגוש תחושות קשות בלי להפוך אותן מיד לסכנה, ולהחזיר לגוף מסרים של ביטחון.

הריטריט הקרוב שאני מקדמת נולד בדיוק מתוך המקום הזה. הוא עוסק בכאב נוירופלסטי, באימון המוח, ביוגה, במערכת העצבים ובאפשרות לחזור בהדרגה לתחושת ביטחון בגוף. אבל בשבילי הוא גם מרחב שבו מתרגלים משהו אנושי ואזרחי מאוד: איך להיות יחד בתוך מציאות מורכבת בלי שהפחד ינהל אותנו מבפנים.

אם משהו בזה נוגע בך, אפשר לפנות אליי ונבדוק יחד אם הריטריט מתאים לך עכשיו.
כאן קישור לעוד פרטים על הריטריט, REWIRE - אימון המוח להחלמה מכאב כרוני
roniinbar.co.il/retreats

*היה מושלםםםם! גם להיות לבד עם עצמי, וגם בשיחות והיכרות עם אחרים. לדעת שאני בקבוצת שווים, הבנתי שהכל אפשרי ושיש תקווה, הרגשתי תחושת מסוגלות, אהבתי את הביחד, ומשפט שנשאר איתי הוא: הגוף שלי בריא. התרשמתי מהסרט של ד"ר ג'ון סארנו, ובמיוחד התרשמתי מגיבור הסרט. הייתי בהלם שהוא לא יכול היה לקום מהרצפה מרוב כאבים. מכך שהמוח מסוגל לגרום לכאלו מכאובים עזים! היה מכיל ותומך, תודה רבה! אני מחכה כבר לפעם הבאה*

כך כתבה אחת המשתתפות בריטריט הקודם.
3-5/9 קיבוץ מורן.

לעוד עדויות מהריטריט ופרטים נוספים: roniinbar.co.il/retreats

לפעמים החלמה מתחילה עוד לפני שעשינו “צעד גדול”.

לפני שנרשמנו לתהליך.
לפני שקבענו פגישה.
לפני שהתחלנו לתרגל באופן מסודר.

לפעמים החלמה מתחילה מרגע אחד קטן של הבנה.

קוראים משפט כמו:
"הכאב שלי אמיתי, אבל הוא לא בהכרח סימן לנזק.”

לרגע משהו נרגע.
הבהלה קצת יורדת.
הגוף מרגיש פחות כמו אויב.
ומצליחים לשאול:
“אולי זו אזעקה של מערכת העצבים, ולא סכנה אמיתית?”

רגעים כאלה יש להחשיב! יש לשמור ולנצור אותם. להבין שכך משהו מתחיל לזוז לכיוון של החלמה.

רגעים שמתווספים זה לזה מקריאה של חומרים, מיילים, פוסטים והסברים על כאב נוירופלסטי, משהו התחיל לזוז, המוח מתחיל להקשיב.

לא מיד הכאב נעלם. כאב אוהב דרמה, אוהב קטסטרופיזציה,
וכאן יש התקדמות של עקב בצד אגודל, מתוך תשומת לב, התבוננות, סקרנות והתמדה.
אבל עם ההתמדה, הפחד משתנה. הכאב פוחת.

ככה זה, ללמוד שפה חדשה, תקשורת חדשה עם הגוף.

שפה שבה כאב לא מיד מתורגם לאיום.
תחושה לא מיד הופכת לסכנה.
לעצור, לנשום, להקשיב ולהגיב אחרת.

מסכימים אתי? איך מה שכתבתי מדבר אליכם?

ביקשתי מהצ'אט שימחיש את זה באיור... הדרמה של הכאב לעומת המתינות הצניעות והחקרנות של ההחלמה...

לפעמים החלמה מתחילה עוד לפני שעשינו “צעד גדול”.

לפני שנרשמנו לתהליך.
לפני שקבענו פגישה.
לפני שהתחלנו לתרגל באופן מסודר.

לפעמים החלמה מתחילה ברגע אחד קטן של הבנה.

רגע שבו את או אתה קוראים משפט והוא נוגע בך:
"הכאב שלי אמיתי, אבל הוא לא בהכרח סימן לנזק.”

רגע שבו משהו נרגע.
הבהלה קצת יורדת.
הגוף מרגיש פחות כמו אויב.
ומצליחים לשאול:
“אולי זו אזעקה של מערכת העצבים, ולא סכנה אמיתית?”

מספרים לי שרק מקריאת מיילים, פוסטים והסברים על כאב נוירופלסטי, משהו התחיל לזוז.

לא תמיד הכאב נעלם.
אבל הפחד משתנה.
היחסים עם הגוף משתנים.
יש פחות בדיקה, פחות קטסטרופיזציה, פחות מאבק.

וזה משמעותי מאוד.

כי החלמה מכאב נוירופלסטי היא לא רק “לעשות תרגילים”.
היא גם ללמוד שפה חדשה, תקשורת חדשה עם הגוף.

שפה שבה כאב לא מיד מתורגם לאיום.
תחושה לא מיד הופכת לסכנה.
ואפשר לעצור, לנשום, להקשיב ולהגיב אחרת.

ואם כבר התחלת להרגיש שמשהו מהידע הזה עושה אצלך שינוי,
ריטריט **REWIRE** יכול להיות הצעד הבא.

לא רק לקרוא על ביטחון בגוף
אלא להתחיל לחוות אותו.

במרחב חי, מוחזק ותומך.
עם יוגה עדינה, מודעות סומטית, ידע פשוט על מערכת העצבים, מקום לרגש, ושיחה עם מי שעוברים דרך דומה לכיוון של החלמה.

הידע פותח דלת.
הריטריט מאפשר לעבור דרכה, בעדינות, בקצב שלך, עם קבוצה וקהילה שמזכירות למערכת העצבים:

את לא לבד.
יש דרך ללמוד ביטחון מחדש.

ריטריט **REWIRE – אימון המוח להחלמה מכאב כרוני**
מתאים גם למי שכבר מכירים את עולם הכאב הנוירופלסטי, וגם למי שפוגשים אותו לראשונה.

מספר המקומות מוגבל כדי לשמור על מרחב אינטימי, בטוח ואישי.

✨ עכשיו בהרשמה מוקדמת — 10% הנחה ✨

לפרטים והרשמה כתבי לי בפרטי / הגיבי “REWIRE” ואשלח לך את כל הפרטים.

ריטריט REWIRE - יוצא לדרך,
אימון המוח להחלמה מכאב מתמשך 🌿
כשכאב נמשך הרבה זמן, קל להתחיל לפחד.

לפחד מתנועה.
לפחד מהחמרה.
לפחד שאולי משהו לא בסדר.
לפחד שהכאב לא יעבור.
וזה מאוד מובן.

המוח שלנו נועד להגן עלינו. הוא כל הזמן מנסה לחזות מה בטוח ומה מסוכן, ולפעמים במצב של כאב מתמשך מערכת העצבים נשארת דרוכה גם כשהגוף כבר לא בהכרח נמצא בסכנה. כמו מערכת אזעקה שממשיכה לפעול, גם כשהאש כבר כבתה.

זה לא אומר שהכאב “לא אמיתי”.
הכאב אמיתי מאוד.
אבל הוא קשור למערכת עצבים רגישה שלמדה להגן יותר מדי.
והדבר החשוב הוא שמערכת העצבים יכולה גם ללמוד מחדש.
בדיוק בשביל זה יצרנו ריטריט מיוחד לאנשים שרוצים לפגוש את הכאב שלהם בדרך אחרת, דרך ידע פשוט, יוגה עדינה, נשימה, מודעות לגוף, רגש ומפגש אנושי.

הריטריט מתאים גם למי שכבר מכירים את עולם הכאב הנוירופלאסטי, וגם למי שפוגשים את הגישה בפעם הראשונה.
נלמד בצורה פשוטה איך כאב עובד מנגנון הכאב, נתרגל בעדינות, ניתן מקום למה שעולה ונפגוש אנשים שעוברים דרך דומה.
כי לפעמים עצם התחושה שאנחנו לא לבד, כבר מרגיעה משהו במערכת.

זו לא הבטחה להעלים כאב.
זו הזמנה להתחיל לבנות קשר חדש עם הגוף ועם המוח:
פחות פחד.
יותר הקשבה.
פחות מאבק.
יותר רכות.
פחות לבד.
יותר קהילה.

הריטריט מתקיים במרחב אינטימי ובטוח, ולכן מספר המקומות מוגבל, כדי שכל משתתפ/ת יוכלו לקבל מקום, תשומת לב, שקט ותחושת ביטחון בתוך הקבוצה.

✨ עכשיו בהרשמה מוקדמת: 10% הנחה ✨
נשמח לפגוש אתכם פנים אל פנים, במרחב בטוח ותומך.
מותנה בשיחת התאמה.
לפרטים והרשמה:
https://roniinbar.co.il/retreats פחות