Enjoy your life, Enjoy your Action

"מה שהנך עומד לפניך כל הזמן, ורעמו חזק כל כך עד שאיני יכול לשמוע את מה שאתה אומר בניגוד לכך" - רלף וולדו אמרסון, סופר ופילוסוף אמריקאי.

אנחנו יכולים לדבר כמה שאנחנו רוצים על הערכים שלנו, על החלומות שלנו, ועל הדרך שבה אנחנו רוצים לחיות, אך ההחלטות היומיומיות והפעולות שאנחנו מבצעים בפועל, "מדברים" בעוצמה גבוהה הרבה יותר.

זה הרעם שמטביע את המילים. אנו עדים לכך בכל החוגים החברתיים, נסו "לשמוע" היטב.

הרהורי ופעילויות קיץ

האם אתם מותרים על התנהלות מאוזנת באורח החיים שלכם או של ילדכם דווקא בקיץ? האם זה באמת שווה? לטווח המידי? או לטווח הרחוק? שאלות שכדאי להיזכר פעילות הבריכה בעיצומה, ילדים ובוגרים החל מגיל 6, מספר מקומות מצומצם מאוד, לימוד מקצועי בשירות סופר אישי, לומדים בבריכה פרטית שקטה וירוקה בק.אונו.

"האושר מורכב מדברים קטנים שקורים מדי יום - בנג'מין פרנקלין"

הציטוט הזה נטוע בתפיסת העולם הפרגמטית של פרנקלין. כאחד מאבות המייסדים של ארצות הברית, מדען, דיפלומט ואיש מעשה, הוא לא האמין באושר כתוצאה של מזל או דרמה גדולה — אלא כתוצר של הרגלים, בחירות קטנות, והתנהלות יומיומית מדויקת.

פרנקלין עצמו ניהל מעין יומן מוסרי, שבו עקב אחרי מידות והרגלים שרצה לפתח: משמעת, צניעות, חריצות.

עבורו, החיים הטובים לא נבנים רק מרגעים יוצאי דופן, אלא מהצטברות של פעולות קטנות שחוזרות על עצמן. שיחה טובה, מעשה נדיבות, רגע של שקט, עמידה בהתחייבות אישית.

אולי אפשר לחשוב שהאושר לא מגיע יום בהיר אחד, הוא נבנה, לא בבת אחת, אלא שכבה על גבי שכבה, ביום־יום.

אולי השאלה המדויקת היא לא
"מתי אהיה יותר מאושר?
אלא: מה המידה הטובה/הרגל/מעשה שאטפח בשגרת היום יום?

לעיתים הקוגניציה מסוכנת יותר מההתנהגות עצמה. אפשר לטעון בהכללה גסה שאנו לא נכשלים בתהליך בגלל שאנו נופלים, אנו נכשלים בגלל שאנו מאמינים שהנפילה מגדירה אותנו.

הצלחה בתהליך שינוי איננה בהכרח ליפול פחות, אלא לא להפוך נפילה לסיפור זהות עצמית. אפקט הפרת ההתנזרות Abstinence Violation Effect, תואר לראשונה במסגרת מודל מניעת נסיגה של G. Alan Marlatt.

אז למה באמת “נפילה קטנה” הופכת לגלישה גדולה. הנה הדינמיקה:

1. סטנדרט נוקשה מדי - הכל או כלום.
כתהליך שינוי נשען על חשיבה דיכוטומית.

2. המעידה - אירוע קטן שלא צלח. דילוג על אימון, שעה של בזבוז זמן, בשלב הזה הכל עדיין בשליטה.

3. ייחוס פנימי שלילי - כאן מתחילה ההחמרה:
“אין לי משמעת”, “אני תמיד הורס”, “זה גדול עליי”זהו ייחוס פנימי, יציב וגלובלי.

4. תגובה רגשית
אשמה + בושה → ירידה במצב רוח → צורך בנחמה. ומה הנחמה!? בדיוק אותה התנהגות שניסית להפסיק.

5. גלישה להתנהגות המותנת - המעידה הופכת לרצף:“כבר אכלתי—אז נמשיך”,
“היום הלך—מחר נתחיל מחדש”.

איך שוברים את האפקט ה AVE?

1. מעבר מחשיבה בינארית לרציפה
לא:“שברתי את הדיאטה”. כן:“הייתה חריגה נקודתית בתוך תהליך”.

2. ניסוח מחדש (Cognitive Reframing)
במקום:“אין לי שליטה”. להחליף ב:“הייתי בעומס גבוה בלי אסטרטגיה מתאימה”

3. חוק 5 הדקות (Recovery Speed)
המשתנה הכי חשוב הוא זמן החזרה למסלול.
לא “מחר”—אלא: הארוחה הבאה, הפעולה הבאה, הרגע הבא.

4. נרמול (Normalization) - להגדיר מראש:“יהיו מעידות. זה חלק מהתהליך.”
זה מוריד דרמטית את עוצמת האפקט.

5. תכנון מוקדם למצבי סיכון- (Implementation Intentions) - “אם יהיה בלחץ בערב אשתה מים ויוצא ל-5 דקות הליכה”.

משפט סיכום לשינון, נסיגה היא לא תקלה בתהליך השינוי, היא מנגנון שדרכו אתם לומדים מחדש.

*בתמונה, פארק אדית וולפסון שמזכיר את גילאי הבגרות הצעירה.

פעילות גופנית בטבע, הדבר הנכון ביותר שאתם יכולים לעשות פעמיים בשבוע לפחות. יש גם קבוצה של אנשים מדהימים שלמדו להתמיד וגם מאמן שמתמיד כמה שנים טובות😃 בואו להצליח! רשמו באישי או התקשרו. נייד בתגובות.

אימון גופני קבוצתי משולב - כוח~איירובי~מנטלי - מתמידים משנת 2015

מתי פחות זה בעצם יותר? האם ואיך זה קשור לפסח, חג החירות שלנו? ידע, חפצים, חוויות ועוד... כל זה נשמע נהדר ומעשיר ואני בעד.

מעניין לשים לב שבתרבות שמקדשת צמיחה אישית וכלכלית, השמיטה נתפסת לעיתים כוויתור או ככישלון. אף על פי כן, מבחינה פילוסופית ופסיכולוגית, הוויתור והשמיטה עשויים להיות תנאי הכרחי לאיכות חיים רבה ולצמיחה אמיתית.

אריך פרום (Erich Fromm) בספרו To Have or to Be הבחין בין "מצב הקיום" ל"מצב הקניין". הוא טען שאנשים מנסים לקנות ידע ולצבור אותו כנכס(קניין) במקום לחוות אותו הלכה למעשה.

השמיטה, לפי פרום, היא המעבר מהצורך "לאחוז" בדברים לצורך בסיסי יותר של "להיות". כדי להיות חופשי יותר, על האדם לשמוט את האשליה שמה שיש לו (כולל השכלה ותארים) הוא מי שהוא.

​ז'אן-פול סארטר (Jean-Paul Sartre) – החופש שבחוסר: האדם הוא "חור" בתוך הישות. היכולת שלנו לומר "לא", לזנוח את העבר ולשמוט את מה שקבעו עבורנו, היא זו שמגדירה את החופש שלנו.

​פילוסופיית הזן והטאואיזם:
מושג ה-Wu Wei (אי-עשייה) לא מדבר על עצלנות, אלא על שמיטת המאמץ המיותר. בסין העתיקה אמרו: "כדי להוסיף ידע, למד בכל יום. כדי להוסיף חוכמה, השלך בכל יום". השמיטה כאן פרדוקסלית, סוג של ניקוי העדשה שדרכה אנו רואים את עצמנו והזולת.

גם ​הפסיכולוגיה מספקת הוכחות אמפירית לכך שלפעמים "פחות זה יותר" לדוגמא,

​פרדוקס הבחירה The Paradox of Choice Barry Schwartz): מחקרים מראים שעודף אפשרויות מוביל לשיתוק קוגניטיבי ולחוסר שביעות רצון. שמיטה של אפשרויות בחירה רבות מידי תאפשר מיקוד, מחויבות ושלווה
רבה יותר.

אולי החירות המוזכרת בפסח אינה "לנפח ולהוסיף", אלא להשליך מעלינו את מה שכובל. להותיר את השעבוד, לנסות לוותר על הצורך להיראות "גדולים וחשובים" מדי.

אולי המצה היא דימוי מצוין לתהליך הזה -
אין בה שמרים, אין לה זמן תפיחה, היא דקה, פשוטה אך מזינה מאוד 🌾 חג חירות שמח 🫶