אימון רגשי - ליווי במצבי דיכאון וחרדה וטיפוח תודעה מיטיבה

#יציאת מצרים, #התפתחות אישית #עבודה פנימית #תנועה #התחדשות

"בכול דור ודור, חייב אדם לראות עצמו, כאילו הוא, יצא ממצרים"
איזה אתגר, איזו הרפתקה, כולנו מתקלחים מהר, מבשלים מהר, להספיק לפני ההזעקה.
מחכים לצאת ממצרים(מין המייצרים).
סבל במציאות, הוא סיפור חוזר בהיסטריה, וכולנו מצפים לסופו. מלחמה, מגפה, רעב...
אנחנו לא יודעים מתי ואיך זה יסתיים, חוץ מהידיעה הוודאית, שבסוף זה יסתיים.

מצרים, שבתוכנו, זה סיפור ואתגר אחר. לעיתים היא שקטה ולא מודעת.
תקיעות, ריקות, כעס, שאנחנו לא מודעים לרובד הפנימי שלו.
לעיתים זה דפוס אישי חוזר, שמחרב, דיאטה, יחסים, עישון...
לעיתים זו אמונה, שמגשימה את עצמה: "זה פשוט לא בשבילי", "ככה אני", "אני לא ראויה לאהבה", "אני לא מספיק טובה ב "...
המחקר, סיפורי מיתולוגיה, הבודהיזם, כולם מובילים לרעיון, שזהו ,הסבל הקשה מכולם.
פסח הוא חג זיכרון לאירוע גדול, הוא אמירה ערכית – הזכות לחופש, הוא תזכורת, שבמעגל ההיסטוריה היית עבד, עכשיו בן חורין, ראה לא להתאכזר לחלש.

פסח הוא קריאה, "לעבודת יציאת המצרים" הפנימית שלנו.

היציאה - או השינוי הוא ברגע! ההטמעה, האדם שאני הופך להיות לוקח זמן(40 שנה?).
הנכונות להיות בספק, באי ודאות, באין דרך, בחופש מלהיות, בחופש לשנייה, מלהגדיר את עצמי- המדבר
ו"ההגעה הבייתה" – המטרה, האדם החדש, החוסן, השלווה, האמונה העצמית.
אבל!!!
אם נעצור, נקפיא את ההישג, נתיישב בו בנחת, די מהר נהיה ב"מצריים חדשה"- בגדרות, שמשמרים מצב, שאנחנו מפחדים לעזוב.

אני רואה זאת שוב ושוב בקליניקה. אנשים, שכלואים בסיפור שהם מספרים לעצמם.
אין מטרה, אין התקדמות לינארית, זה מסע ספיראלי , שמשחרר, הופך מקשה מאד, לקל יותר.
בעיה- שחרור - מדבר וחיפוש - ההישג שמביא שלום וסיפוק.

"בכול דור ודור, יש בתוכנו מצרים ויש דרך לצאת ממנה"
שנצא מהמצריים העולמיים, לאומים, והנפשיים שלנו
חג שמח.

" #טיפול #משבר
"טראומה משאירה אותך בזמן עבר".

לשני הפונים הראשונים, שמונה מפגשים בעלות סמלית.

הקליניקה בראשון לציון מערב.

התמחות אינטגרטיבית ב:מצבי משבר ולחץ. טראומה ופוסט טראומה, חמלה עצמית, דימוי עצמי, רווחה נפשית וחוסן.

המפגשים מבוססי: CBT , NLP, EMDR, CFT, ACT יצירה, מיינדפולנס, תנועה...

מכירים/ות את החוויה, שפתאום, בלי סיבה,(תמיד יש סיבה) יש תחושה שנצבעת באפור וכבד?
אני מחזיקה מעצמי, כזו שמזהה, שואלת/חוקרת, מוצאת תשובה ומשחררת.
ביום חמישי זה לא קרה, ערב יום הולדתי, זה פתאום הציף אותי.
נגשתי לפינת האוכל, להסיר שבוע ויותר אחרי החזרתו של רן, את נר החטופים, שהדלקתי כול שבת(לפעמים כול יום), מאז חנוכה הראשון של המלחמה.
כול יום התכונתי לעשות זאת, ולא הצלחתי, גם את הסרט הצהוב מאחד הכיסאות בשולחן האוכל, לקח כמה ימים להסיר.
ביום חמישי, עמדתי ליד הנר. כמה חיכנו לדעת שהטראומה הזו מאחורינו ודמיינתי עצמי, זורקת נירות וסרטים, אבל לא יכולתי.
הנר הזה, מסמל מאמץ של עשרות אלפים להחזרת החטופים, מסמל את הלב החם ואת הערבות הדדית, שכבר קשה להאמין בה. התכווננות הלב, למען האחר.
עברה בי המחשבה, שיש בתוכנו עוד רבים, ששלמות גופם וליבם נחטפה, שלילות וחלומות נחטפו, שתיקווה ואהבה נחטפה. השארתי את הנר על מקומו.
בבוקר יום שישי, יום הולדתי, התעוררתי עם אותה תחושה, כבד ואפור ויצאתי מן החדר, לשולחן עם פרחים וברכה, חיבוקים, גרגור של נכד שאוהב בעיינים, וטלפונים.
הכנתי עם הנכד האחר שלי "סמל אחר", בית משוקולד וסוכריות. קראנו לו "בית הקסמים והחלומות", צחקנו, לקקנו, אפינו עוגיות לשבת.
העננים התפזרו, השמש הציצה והנר? יישאר עוד קצת, וייתן ביטוי למאבק בין קודש לחול, בין מה שנגזל ומה שיש, לבין הכאב לשמחה. קוראים לזה חיים.

זה המתכון:
לראות את הטון הרגשי, מגיע, לפעמים משתלט.
לשאול לגביו: איפה בגוף, למה דווקא עכשיו?
לתת לו מקום וכבוד.
לא נולדנו להיות מאושרים, נולדנו לטפח יכולת לבחור, מה להרגיש עכשיו!
לחשוב על מה, יעלה את הקשת בענן? קפה בים, שיחה, מוסיקה...?
להסכים להיות באפור, להביא צבע ולחכות בסבלנות, לשינוי.

מוזמן.נת לעשות תהליך בליווי אינטגרטיבי.
הקליניקה בראשון מערב.
פניה בווטסאפ/בנייד.
הנחה משמעותית לשני הפונים.נות הראשונים.

#מוח #שינוי #מחאה #פסיכולוגיה #מיעוט

כשמחקרי השפעה חברתית, פוגשים פסיכולוגיה.
קראתי מאמר מרתק, שסוקר מחקרים, שעוסקים בנקודת ההשפעה של מיעוט.
איזו היא המסה הקריטית, כדי, לזרוע דעה/תפיסת עולם בלבבות הרבים ולעשות שינוי.
הנה בקצרה תוצאות המחקרים השונים, שפורסמו בעולם:
1.צריך נוכחות של כ3.5 אחוז מכלל האוכלוסייה ברחובות, כדי לשנות ולעשות מהפך. הוכח ששינוי ומהפכות אלימות, לא הצליחו בהיסטוריה, כמו ההפגנות השקטות, והיציאה לרחובות. (שמחתי לקרוא שהפגנות הענק בפריז ולונדון לא מגיעות אפילו לאחוז).
2.צריך נוכחות של 10% מביעי עמדה כול שהיא, כדי להשפיע על דעת הרוב, ברשתות החברתיות.
3. 25 אחוז בקבוצות קטנות, היא המסה הקריטית לשינוי נורמה בקבוצה.

המאמר גרם לי להיות רגע מעודדת, על השפעת המיעוט, על המסה הקריטית שעדין חסרה בהפגנות בעולם, ברגע אחרי מלאת מוטיבציה בלא, לעמוד מהצד, ולבסוף עם השאלה, כמה אני נותנת לדעה שחוזרת ו"מוקרנת", להשפיע ולשנות את האמונות שלי.
כשהפכתי דף קראתי מחקר אחר שמספר על אוסף מחקרים, שמצאו ש49% מהדעות המועלות ברשתות החברתיות, נכתבות ע"י בוטים בעיקר מסין ורוסיה(הלך עלינו, שם זו: עליונות מספרית, נחישות וכסף).
הרחובות עדין שלנו.
הקריאה חיברה אותי לעבודה היום יומית בקליניקה. במוח שלנו מתרחשים, בדיוק אותם תהליכים.
דעת הרוב בנפש, במוחו של כול! מי, שמגיע לתהליך טיפולי היא של: אשמה, בושה, או כעס, טינה, או/ו חוסר בפירגון והערכה עצמית, סרטים של חרדה ודאגה.
למה? כי את המוח מעניינת רק, "ההישרדות שלנו", המנגנון עובד אבולוציונית, לגרום לנו להתכונן לרע מכול, להיות חרדים לאהבה ולשייכות שלנו "לשבט", כי לבד זה מסוכן ונעשה הרבה, כדי שיקבלו אותנו. אילו השחקנים הראשיים, שעומדים על הבמה, ומקבלים אור זרקורים.
בשיחות ופרוטוקולים מהאומנות והדימויים, אנחנו מעלים על הבמה, קולות, שמכירים בעוצמות שלנו, קולות של חלומות ותחומי עניין מהילדות, שהשתקנו, כדי להתיישר עם ההורים או הנורמה החברתית.
זהו קסם רב כוח, "כשקולות המיעוט מקבלים במה", זו נקודת מהפך בתהליך.
אין נחת גדולה מזו, לראות אנשים מוקירים את "האורות", שבהם.
בכול אחד/ת מאיתנו ישנם: החולם, הילד/ה המאמין, השובב, המתפרע/ת...
בחוץ וגם בפנים, תנו קול, לאמת שלכם.ן

בחודש בדצמבר 2 מקומות, לטיפול בטראומה(נשים,חילים/מילואים), 8 מפגשים ב200ש"ח, למפגש. מחכה לכן.ם

#ראש _השנה #תקווה

למי שנתן לי את הזכות הגדולה, ללוות אותו/אותה ברגעים קשים.
לאורחים ומבקרים.
אנא ,בערב ראש השנה ובתקיעת השופרות,
השליכו עוגן ודמיינו אותנו, אחרת. בטוב.
מאמינים במקום הזה, שמחים בלי להתנצל, ראויים.
חג בכול זאת שמח
שנה יותר טובה

#חזון #חלום #אחרות #טרנספורמציה
הייתי במקום רחוק ,מעבר לים, רחוק מאיתנו ,כמו פלנטה רחוקה.
האנשים המוזרים שם חושבים, שיש לתרבויות עתיקות, מה ללמד אותנו על קשר עם היקום, האלכימיה, וגיוס אנרגיה שומרת ומיטיבה.
הם מאמינים, ששכחנו את היכולת לתקשר עם עולם החי והצומח וכול אחד מהם, מאמץ שם של צמח וחיה, מחבק עצים, מקשיב לשירה שלהם.
הם מאמינים בפוטנציאל הרוחני והעוצמתי, שיש לכול אדם, ושיש אפשרות להיפגש, להכיר, ללמוד את הידע העתיק שכול תרבות ודת מביאה איתה, לעשייה משותפת.
הם חוקרים חומרים, הם בונים מכשירים מוזרים, שתפקידם, לחבר חזרה רשת עצים עולמית, (שאיבדו קשר, בגלל כריתת עצים), בכול העולם. הם חיברו כבר 64 מיליון עצים, במכשיר מיוחד.
יש להם, קודים ושפת סימנים. הם עורכים טקסים, בלילות ירח מלא. כמו הקדמונים, עם אש, קטורת, תופים וגונג. יש מקומות סגורים להליכה, בהסכם, עם היער, שלשם לא פולשים.
תגידו שטויות, אילו שטויות מחממות לב. תגידו כת? כן ,כזו, שמקדישה עצמה לחיבור עולמי של עבר, עתיד, יקומים, טבע, מחקר.
תגידו תמימים, כמה אנחנו חסרים כאילו, תגידו הזיה , נשמתי אותה עמוק לליבי.
טיילתי במקדש האדם, והרגשתי התרחבות במנהרות ומסדרונות של הר.

נזכרתי שאנחנו העם, שחזר אחרי 2000 שנה, עם 14 אלף חברי העלייה הראשונה וחוזה מדינה אחד. עם שחזר לשפה מתה, עתיקה, בגלל אליעזר בן יהודה אחד(משוגע, נלעג, מושמץ), שהייתה מהפכה קומוניסטית עקובה מדם, אבל אנחנו הגשמנו את הרעיון בקיבוץ והפרחנו שממה.
חתמתי בספר, האורחים בשמחה.
מצדיעה לכול חולם ומגשים, שמשנה את המקום הזה לקצת יותר טוב.

אני מלווה אדם יקר וכאוב, איש שיווק בארגון, שאמר לי: את ממש טובה במה שאת עושה וגרועה במה , שאני עושה.
מכול מלמדי ....
מעלה בצניעות ותחושת תודה לכול מי שפותח.ת ליבו בפני.
(כמובן באישור, וללא שמות)
"15.4.25
סיגל יקרה
לפני חודשיים עשינו "מסיבת סיום" עם המון דמעות וחיבוקים וחזרנו לגור בעוטף.
בקשת ממני לנסות להעלות על כתב את הליווי שלך, למשפחה שלנו במשך שנה וחצי ובהתנדבות.
אז מאיפה מתחילים?
הגעת למשפחה שקטה ומוכה. כולם מטופלים, אף אחד לא מדבר על...לא בוכה על...ובטח שלא צוחק.
הפעם הראשונה איתך, הייתה הפעם הראשונה, ששמענו זה את זו, דרך הכאב והפחד.

הגעת פעם בשבועיים, נתת לנו הסבר ביולוגי, פסיכוחינוכי, כמו שאת קוראת לזה, למה המוח והגוף שלנו חווה. דרכך הכול היה מובן יותר, נורמלי יותר. יצרנו ביחד, מבנים של זיכרונות, מפלצות הפחד, תרגלנו נשימות.
צחקנו יחד במשחקים משפחתיים של הכרת תודה, ומחמאות אחת לשני בחוזקות ובטוב שלנו.
למדנו ביחד אסטרטגיות להרגעה, תרגילי טאי צ'י, וציור אינטואיטיבי.
קיבלנו "שיעורי בית" לתרגול כמשפחה. לימדת אותי איך להשתמש בתרגול , כרגעים של צחוק.
שחקנו מלחמת כריות, כדי לשחרר כעס ותסכול.
יצרנו שפת סתרים משפחתית, כמו סימן ל "תניחו לי, אני בהצפה", "אני צריך חיבוק"...

בחיים לא הייתי מאמינה, שאסכים לציור על קירות, לגרפיטי. הקירות הפכו לדבר הכי קשה לעזיבה, כשחזרנו לדרום.
היית זמינה תמיד ! ולסיום, הכנת לנו את ספר המסע שלנו איתך. תמונות מכול המפגשים, היצירה והרעיונות שלמדנו. די לא, אהבתי, שצילמת הרבה, לא הבנתי, בשביל מה, פחדתי מחשיפה שלנו כמשפחה ולבסוף גם כאן שחררתי. עכשיו כשאני אוחזת בספר, אני מבינה, שזה לא סיפור העצב שלנו, אלא סיפור הצמיחה והביחד, מהשבר המשפחתי שלנו.
נ.ב. מהגרפיטי על הקיר שצילמתי לפני שצבענו את הקיר חזרה בלבן, פיתחתי תמונה, שתולה בחדר השינה שלנו.

יש לנו עוד דרך ארוכה לשיקום, אבל בזכותך היא דרך של ביחד, של פתיחות.

אין מילים, שיביעו את תודתי/נו. אני אוהבת אותך עד סוף העולם וחזרה.
מקווה, שכמו שהבטחת, נמשיך להיות בקשר.

יתברך בך כול מי, שתלווי.
מבחנתנו את בת משפחה.

מצרפת ציורים וכתיבה, של הילדים אליך."

#חינוך #למידה #משמעות #הורמונים #מורים
תלמידים רבים מידי, הם שחקני ספסל
תלמידים רבים, לומדים במערכת, שהם "לא שווים", " לא מספיק"
חשים שקופים, לבד.
במקום ללמוד על יופים, חזקותיהם.ן, הם
פוגשים, סולם של 3 יחידות במתמטיקה, שתגזור, כך הם מבינים , את גורלם לעד.
😢

שבוע שעבר היה לי הכבוד להופיע מול הצוות, בכמה בתי ספר, בימי הערכות.

יצא לי לעבוד במקומות שונים בחיי, בניהול, כתיבת תוכניות, כמרצה ומנחה, מטפלת. תפקיד המורה בישראל, הוא התפקיד הקשה והמאתגר ביותר!!! אין אף בעל מקצוע שמקבל בו זמנית 40 קליינטים,
80 הורים, ו"קונים שלא ממש רוצים את הסחורה". הוא נדרש להיות פסיכולוג, סוציולוג, מנהל, מקצוען במקצוע שלו, שחקן וליצן, כדי להצליח. מעט מאד הערכה מהסביבה והמון משמעות לתלמיד.ה ולמדינה.

כולנו היינו רוצים את התלמידים שלנו, כמו שחקני כדור רגל, במשחק חשוב או גיימר, לפני הכרעה.
100 אחוז ריכוז ומוטיבציה, נכונות להיכשל, להיפצע, ותקווה להכרעה הבאה.

האתגר שלי היה להוכיח שבמשך שעתיים, אני יכולה לגרום ל50 אנשי צוות להשיג ידע, לשתף פעולה, ללמד את העמיתים, בו זמנית!!! ליצור קבוצה ולפרק אותה, כול רבע שעה, עשרים דק'.

המורים פעלו ולמדו, תוך כדי מישחק ואסטרטגיות אחרות, אני סכמתי ולמדתי בכמה משפטים, לאחר כול סבב.
שוחחנו על משמעות הפרט בכיתה. דר' אזולאי מדבר על "שחקן משמעות", שיוצר תוכן, בכול סבב למידה, הנוכחות שלו עושה הבדל. הוא מסביר, שהיום כול ילד בכיתה ג' הוא יוצר תוכן באינטרנט ובבמות חברתיות. מעלה תוכן, מקבל משוב, לייק ובוז. חייב להיות יצירתי ומעניין ואז...הוא מגיע לכיתה ויושב "ללא קול" , שיעורים שלמים. להיות נוכח שקוף, זו תחושה נוראית.

שוחחנו על חשיבות המשחק, בחיינו. קבוצה, שייכות, תחרות, תפקיד, אחריות על תוצר ועל הצלחת הקבוצה.
אור ברנט מלמד משחק בתאר למנהל עסקים ומשחק בארגונים גדולים עם עובדים, כדי לקדם הטמעה. כולנו מחפשים את המשחק כדי להעלות רגשות חיוביים, שמעלים על פי המחקר: זיכרון, למידה, יצירתיות, החלמה מהירה, יכולת פתרון בעיות.
שוחחנו על צרכים של הגוף והמוח ללמידה, שמובנת ונזכרת להרבה זמן.
חושים, הורמונים, ושילובם, שהופכים הכול לאפשרי מול דור קצר וחסר קשב.

כול זה בשעתיים, שהיה בהם צחוק, גיבוש והמון אנרגיה. מורים רבו על נקודות והזכות, להציג תוצר,
כשבכיתות שלנו יש כול כך הרבה תלמידים/שחקנים, שהם "שקני ספסל"

שנה של זרימה, כייף, למידה משמעותית, ופורייה, לכול השחקנים.