עמיר פלג / המרוץ לתחתית

שיא עולם בשעמום לאילדיס | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

מהו הרגע הכי מרגש שיכול לחוות שדר שחייה, או אתלטיקה למשל? אין שאלה בכלל, שיא עולם.

בניגוד להישגים מזדמנים שזוכים אצלנו תמיד לכינוי "היסטורי" או ספורטאים שמוכתרים חדשות לבקרים כ"הכי טוב בכל הזמנים" - קביעות שניתן להתווכח עליהן - שיא עולם הוא בכל מקרה היסטורי, והכי טוב בכל הזמנים.

חותמת בלתי ניתנת לערעור על עוד מתיחה בקצה גבול יכולתו של האדם.

באליפות אירופה בשחייה בפריז הושג אתמול (חמישי) אחד כזה, ומי לא הבחין בכך? או שמא חשב שאין צורך לציין ש"כולה" נשבר שיא עולם? שיאן השעמום והקלישאות אלי אילדיס.

זה היה במקצה ל-50 מטר גב נשים. "היא טיפה עכשיו נחלשת אבל תיגע ראשונה בקיר", דיווח השדר רגע לפני ניצחונה של האיטלקייה שרה קורטיס, כשגם הכתובת הבוהקת במרכז המסך - WR - לא הוציאה אותו משלוותו.

"הזהב שלה", דיווח השדר המנומנם והוסיף: "הצרפתייה מולו עם הכסף, ולורן קוקס הבריטית עם הארד".

 "יש לנו שיא עולם", העירה הפרשנית עמית עברי, שתי מילים שהשדר עדיין לא העלה על דל שפתיו.

הוא כן קשקש על כך שקורטיס זכתה כבר באליפות בבריכות קצרות, תיאר את החיבוק עם יריבותיה בתוך המים, והוסיף: "אני הרגשתי קצת לא בנוח מהשריקות לגאיפוטדינובה הרוסייה בטקס הצגת השחייניות".

בשלב הזה הוצגו על המסך כל התוצאות של משחה הגמר, עם הכיתוב "שיא עולם" ליד תוצאתה של המנצחת - 26.56 שניות.

"שרה קורטיס גם עם הזהב כאן", דיווח אילדיס.

"וגם עם שיא עולם", העירה בשנית הפרשנית.

"מטורף", מילמל השדר שמתמחה בהקראת חדשות מהטלפרומטר, אך כשזורקים אותו למים, נשמע כמו מכונת ייבוש.

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21198623

עושים שכונה במנויים l מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

בשבוע שעבר נכתב כאן על המחיר שדרשה בני יהודה למשחק גביע הטוטו מול הפועל כפר שלם - 82 שקלים לכרטיס, כולל עמלה למשרד.

כעבור יומיים התברר כי מי שעוקץ בערב שבת, אוהדיו אוכלים אותה בשבת. ובמקרה של הליגה הלאומית - ביתר ימות השבוע.

"שומרים על כל המשפחה ביציע! מבצע מיוחד להורים וילדים, המכירה נפתחת באתר לאן", נכתב בהודעת המועדון, תחת הכותרת: "משפחה כתומה". המחירים: הורה + ילד (עד גיל 14) 1,900 שקל. מינוי רגיל לבוגר עולה 1,105. דווקא יותר מתאים ל"משפחה אטומה".

השוואה לקבוצות הבכירות בליגת העל קשה לעשות כי בטרנר, טדי, בלומפילד וסמי עופר יש יותר יציעים, מפלסים וקטגוריות, וגם מבצעים למחדשי המינוי (האופציה הזולה ביותר למשחקי האלופה מבאר שבע, למשל, היא 850 שקלים ביציע הצפוני). במגרש השכונתי ב"תקווה" המחירים אחידים ומופרזים.

כולה ליגה שנייה, אבל אולי בגלל התרנגול המפורסם ראשי המועדון חושבים שהם טוטנהאם.

מינוי להפועל ת"א בשער 8 בבלומפילד עולה 1,150 שקל, ועבור הורה וילד 1,950 (למחדשים 1,650) - די דומה לאחות הקטנה מהשכונה, ומול יריבות קצת יותר אטרקטיביות. אגב, במשפחה האדומה ה"ילד" יכול להיות עד גיל 18, בעוד שמול הסדרנים מבני יהודה נפרדים מהילדות בגיל 14.

בהפועל פ"ת, שאף היא סיימה בפלייאוף העליון בליגת הבכירה, גובים עבור מינוי אב ובנו 1,800 - הנחת המאה יחסית לבני יהודה. ועוד כמה דוגמאות מהליגה שאוהדי "המשפחה הכתומה" רק מפנטזים עליהן: הפועל חיפה - מבוגר 840 שקל, הורה וילד 1,390 (באצטדיון קצת יותר ידידותי); כלומר משחקים מול מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, בפחות כסף ממשחקי בית מול כפר קאסם וכפר שלם.

במכבי פ"ת מציעים מינוי למבוגר ב־800 שקל, ולהורה פלוס ילד ב־1,000. מחיר המינוי למבוגר בהפועל ר"ג הוא 900 שקל. במילים אחרות: שתי העולות החדשות דורשות פחות מהקבוצה שלא סיפקה את הסחורה לאוהדיה בלאומית, והמשיכה למחזר עבורם את האכזבות בפח הכתום.

ומה המצב בליגה שלהם?
מינוי להפועל כפ"ס: מבוגר 600 (הורה וילד 900); מכבי קריית גת - 550 (800); הפועל ראשל"צ - 500 (650); הפועל עכו - 350 (450); עירוני מודיעין - 255 (280); מ.ס. קריית ים - 255 שקלים (המבוגרים משלמים כמו ילדים, ולהפך). במכבי יפו גם קצת מגזימים עם מחיר נקוב של 1,000 שקלים עבור מינוי למבוגר, ו־1,400 להורה פלוס ילד, אבל לזכותם ייאמר שהם מחשיבים כ"ילדים" גם צאצאים עד גיל 21, בתנאי שהם באים למגרש עם אבא או עם אמא.
משתלם לחזק את הקשר.

בבני יהודה הבטיחו להתייחס לדברים - ושכחו, אבל יותר חשוב שיתחילו להתייחס כמו שצריך לאוהדים המסורים.

בינתיים ראשי המועדון לא סוחבים בעליות, ומשתפים אותם רק בעלויות.

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״👇
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21191821

העילגים שמלעיגים את רקנאטי ומזרחי | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

שמעון מזרחי ואודי רקנאטי כבר ידעו ימים קשים במכבי תל אביב אבל השפלה מביכה כזו, בשידור חי, סביר להניח שלא חוו מעולם.

במשך כחצי שעה ישבו באולפן ערוץ הספורט רז זהבי ונדב צנציפר – צמד תגרנים שחוסר אמינותם אומנותם – פטפטו, חרטטו, התבטלו והתרפסו בפני מזרחי ובעיקר בפני רקנאטי.

עם מליצי יושר כאלה, מי צריך אויבים?

זה היה פרק נוסף בסדרת "לכלך כפי יכולתך על אריק שטילמן", הספונסר הראשי של מועדון הכדורסל, שמתח ביקורת על חברי הדירקטוריון.

שני מלחכי הפנכה נעלבו עד עמקי נשמתם, כאילו הם בעצמם דירקטורים, חזרו שוב ושוב על אותם ביטויי האדרה לבעלי המועדון ומשפטי טינה רטינה כלפי הספונסר, תוך כדי שהם מתדלקים זה את זה באוויר.

כיאה לשניהם, הדיוק והאמת לא שיחקו תפקיד.

עד כדי כך היה מופע האימים מעורר רחמים, שבשלב מסוים בא לך לצעוק להם: זה בסדר, שמעון ואודי אוהבים אתכם, אפשר לעבור נושא.

לחיזוק החנופה, בתחתית המסך הופיעה כתובית שנלקחה מהלקסיקון הצנום של השניים: "הספונסר ממשיך לנבוח, לטנף ולצ'קלף".

בהמשך היא התחלפה בכתובית שיווקית, על חשבון הבית: "מכבי ת"א בנתה קבוצת חלומות עם שכר שחקנים של למעלה מ-30 מיליון דולר".

מעניין, כי כמה שעות אחר-כך, בתוכנית "יציע העיתונות" באותו ערוץ, הכריזה כתובית אחרת: "שכר השחקנים בפתיחת העונה: 18 מיליון דולר". ערוץ הקיצוץ.

בחזרה ל"מצ'קלפים".
את המונולוג העיקרי נשא הקפטן של הצמד, זהבי, שתיזז בעילגות בין ליקוקים דביקים לירידות רדודות: "קבוצת החלומות של מכבי ת"א בכדורסל... החתמות פשוט אדירות... יש חוד חנית... זאת הנוסחה המנצחת... הספונסר שטילמן מוצא לנכון לדבר בצורה נלוזה על אנשים מבוני המדינה... לדבר בצורה כל כך גסה על אודי רקנאטי שעיצב את מכבי כאחת מהאימפריות הגדולות באירופה... מאוד בולט שהספונסר הפך לאיש לך-בוא של דני פדרמן... הוא מעבר לסוס טרויאני... אודי רקנאטי, יהודי בן 80, מלח הארץ, שש אליפויות אירופה... ההתבטאויות של שטילמן גובלות בפשע... אתה רואה את אודי רקנאטי את שמעון מזרחי, שקט זה עוצמה".

לפחות 5 פעמים קבע זהבי כי רקנאטי הוא "מבוני המדינה", ורק כעבור כחצי שעה, כשהתקליט השחוק נשחק סופית, הוא פנה ישירות לשטילמן: "אתה איש גס רוח, שתוק, סתום ת'פה!"...

כן, החופר שקודח אותן קלישאות בלי הכרה, טוען ש"שקט זה עוצמה", והג'ורה שפלטה פעם בשידור לעבר אביו של כדורגלן בליגת העל: "יש לך ילד חרא" – מדברת על גסות רוח.

ועכשיו קצת עובדות: אודי רקנאטי אכן יהודי, אך עדיין לא הגיע ל-80. הוא נולד בארה"ב ב-1949, גדל בניו-יורק והגיע לארץ רק ב-1965.

כלומר לא בדיוק מ"בוני המדינה". כבן למשפחת בנקאים הוא תרם לא מעט לפרויקטים פילנתרופיים, אך גם נאלץ לפרוש לפני 40 שנה מתפקידו הבכיר בדיסקונט בעקבות הרשעתו בשורת עבירות בנקאיות חמורות. מלח הארץ יכול לפעמים לצרוב.

אך בתוך כל הבבל"ת הממוחזר והסגידה לרקנאטי, היה פרט חשוב אחד שצמד השופרות של מועדון הכדורסל שכח לציין: אותו רקנאטי, שבנה את הארץ אליה הגיע 17 שנה אחרי היווסדה, הוא גם המעסיק שלהם בערוץ הספורט.

"הניגוד עניינים שלך כל כך מובהק", אמר צנציפר על שטילמן.

"אתה בנאדם של פדרמן ומדבר רק על רקנאטי"...

סליחה??? אתה עובד אצל רקנאטי ומלקק לרקנאטי!

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21147887

החבר הטוב של שינו וג'קי | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

ההידרדרות המטורפת של תקשורת הספורט ממשיכה לשבור שיאי שפל. השבוע זה שוב קרה בבמה הטבעית - "יציע העיתונות" בהנחיית רז זהבי - אבל כוכב הערב היה הכתב הוותיק יניב טוכמן.

לכבוד יום הולדתו הפתיעו אותו חבריו לתוכנית עם סרטוני ברכה של שינו זוארץ וג'קי בן זקן, וחתן השמחה נראה נרגש כזאטוט שקיבל ברכה מוקלטת מליאו מסי ומלברון ג'יימס.

"זימנו את החברים הטובים ביותר של טוכמן בכדורגל, בפרופיל הגבוה, באמת אחד-אחד, ואנחנו מספרים לכם שהחבר הטוב ביותר שלו סירב לשלוח ברכה.

טוכמן שוכב על הגדר בשביל רן בן שמעון", סיפר זהבי, מבלי להזכיר את ההתחשבנות האישית שלו ושל תאומו הטלוויזיוני נדב צנציפר, עם המאמן הלאומי.

אבל טוכמן כבר היה באורות.

הכתב מ"וואלה" שמגיש בתוכנית פינה בשם "טוכי מדבר", שתק, גם כשאמרו שבשביל מאמן הנבחרת הוא "שוכב על הגדר".

בדיוק המקום בו עיתונאי חייב לצאת מגדרו כדי להילחם על חפותו, מאינטרסים או מקשרים אישיים.

"העיתונאי האגדי", כינה אותו זוארץ, הוסיף מחמאות כיד המלך, תיבל בדחקה: "תפסיק למחזר את הסקופים של צנצי ורז", וקינח בווידוי: "אוהב אותך מאוד".

משום מה, הוא לא סימן לב עם האצבעות.

"ליניב טוכמן היקר", אמר בן זקן, "פגשתי בעולמות הכדורגל מעט מאוד אנשים שאני יכול להגיד שהם באמת חברים שלי, שאני יכול לסמוך עליהם.

אתה אחד היחידים והבודדים.

גם לפעמים כשאני עושה דברים שאתה לא אוהב אותם, אתה מראה גדלות ותעצומות נפש כאלה, שאתה מבליג ומוותר לי".

כמה מרגיע ומבטיח מבחינת הקוראים והצופים.

גם כאשר החבר הידוע לשמצה אינו עושה דברים כלבבו, יש מלאך בממלכה השביעית שדואג ושומר לו אמונים.

טוכמן, חשוב לציין, נמצא כמה ליגות מעל שני שותפיו לתוכנית.

הוא לא פרובוקטור ולא מניפולטור. מה שנקרא "בחור טוב".

אבל עיתונאי שהופך לידיד נפש של אנשים שאותם הוא אמור בין השאר לבקר, מלעיג את מקצועו ואת שליחותו.

ככתוב בתקנון האתיקה: "עיתונאים לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר".

לא כל שכן עם צמד המברכים הנ"ל. הראשון, שסלל את דרכו לראשות ההתאחדות בקומבינה ובין היתר האריך חוזה בנבחרת הצעירה למקורבו, למרות קמפיין מביש.

החבר טוכמן לא נפל מהכיסא, אז אפשר להרים לו, בלי הכיסא, ביום הולדתו.

השני, עסקן רב מעללים מאשדוד, שנוהג לטנף ולגדף שופטי כדורגל.

בבית המשפט הוא עשה הרבה פחות אבו עלי, ובעשור שעבר נשלח לכלא בגלל עבירות ערלות לב של "פגיעה בכספי פנסיה של אזרחים תמימים מתוך בצע כסף", כפסיקתו של השופט המחוזי דוד רוזן, שהוסיף: "הנאשם לימדנו על דרכו לשקר בחקירתו".

מזל שעל "טוכי" בעל ה"תעצומות", הוא יכול לסמוך בעיניים עצומות.

"התרגשתי משניהם ביחד", סיכם טוכמן את המחווה.

"רואים את הליחלוחית בעיניים", התלהב זהבי בעילגות אופיינית, וממש לא התכוון ללכלוכית.

החברים אכן באו לברך את ה"עיתונאי האגדי", אבל בפועל, מבחינה עיתונאית, עשו לו "כיפה אדומה".

🔗קישור לטור המלא באתר ״היום״👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21142248

כשהמצלמה נדלקת: נאומי הציונות של המאמנים בישראל הם סחורה ממוחזרת | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

"יש חיילים עכשיו שיושבים בעזה ויושבים בלבנון בשביל שאנחנו נוכל לשחק פה. יש אנשים שמתו בשביל שאנחנו נוכל לשחק פה. וזה משהו שאנחנו חייבים ללכת איתו". את הנאום הממוחזר הזה השמיע בשבת מאמן הנבחרת עד גיל 18 בכדורסל, נדב זילברשטיין, לפני המשחק מול יוון, והיה כמובן מי שצילם. למקרה שננצח.

אחרי הניצחון הנהדר, 84:93 בהארכה, איגוד הכדורסל מיהר להפיץ את הסרטון בעמוד הפייסבוק שלו, כולל הסבר: "נדב זילברשטיין עם תדרוך מלא בציונות לשחקנים בחדר ההלבשה לפני פתיחת אליפות אירופה לנוער". אילו בחורינו הנפלאים היו מפסידים, סביר להניח שהנאום היה נגנז או מתעכב עד לניצחון הבא. הרי לא ייתכן שהשחקנים לא קלטו את חשיבות הציונות.

הניצחון לא קשור לפאתוס הלעוס של זילברשטיין

ההישג המצוין מול היוונים הגיע בזכות כדורסלנים מוכשרים, שהיו יותר טובים וממוקדים, ומאמן שידע לנווט אותם בעיקר בדקות ההכרעה. שום קשר לפאתוס הלעוס ששמעו לפני עלייתם לפרקט.

זילברשטיין לא המציא את הגלגלים של המוח. מאמנים, יושבי ראש וקפטנים כבר תפסו פיקוד לפני משחקים, וניסו לשחק אותה אוגדונרים. כשזה צלח - הסרטונים עלו לרשת, כשלא - הם עלו על שרטון.

להקדיש שער או ניצחון לחיילי צה"ל ולכבד את זכרם של החללים, זו מחווה יפה ומרגשת, בטח במדי הנבחרת. אפשר גם להזכיר ולהוקיר אותם בחדר ההלבשה לפני המשחק. אבל לזקוף רק ניצחונות לציונות, זו ציניות.

הוא מאמן, לא מח"ט גולני

לדאבוננו הרב, מדינות למודות מלחמות ואסונות, אינן בהכרח אימפריות בספורט. אילו אפשר היה לבנות על זה, בוודאי לא היינו מחכים למונדיאל קרוב ל-60 שנה לפחות. ותהיו בטוחים ששחקנינו שמעו מאז עשרות נאומים מפעימים ממאמנים לאומיים.

אחרי ההפסד אתמול ברבע הגמר לסלובניה, זילברשטיין הסביר: "הדבר הכי חשוב זה לזכור מי השחקן שעומד מולך, ועשינו עבודה לא מספיק טובה בהגנה". זאת אומרת דיבר כדורסל והתייחס ליריבה ולהגנה. לא לציונות ולצבא ההגנה. הוא מאמן, לא מח"ט גולני.

שלטון המשתמטים

ואם באיגוד בכל זאת רוצים להחדיר בצעירים האלה מוטיבציה והקרבה למען הסמל, שיספרו להם על הדוגמה ההפוכה בדיוק לפני טורנירים חשובים. כלומר על כוכבי הנבחרת הבוגרת, שמשתמטים ועושים צחוק ממנה ומהם.

🔗קישור לטור המלא באתר ״היום״👇
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21099296

לאוהד מיקרופון משלו | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

אפשר להתווכח איזה מבין שני השערים היפהפיים שהובקעו ב־2:3 של הפועל על מכבי בדרבי החיפאי במוצ"ש, היה מלהיב יותר. הראשון של יעד גונן לאדומים, או האחרון של איתן אזולאי לירוקים. אבל אי אפשר להתעלם מההבדל העצום ברמת ההתלהבות של השדר־אוהד רמי ויץ.

גונן קיבל כדור כ־25 מ' מהשער בחצי תפנית, הכין לעצמו בשתי נגיעות, הרים ראש, ראה היכן ממוקם השוער ובעט מזווית אלכסונית כדור מדויק להפליא לחיבורים הרחוקים. אזולאי קיבל הכנה מושלמת מקנג'י חורה, בדיוק מול השער ובערך באותו מרחק, ובעט בעוצמה למשקוף ופנימה. מבחינת ויץ, אין בכלל מה להשוות.

"והכדור הזה נכנס. איזה שער של הפועל חיפה", אמר השדר בטון מוגבה קמעה על ה־0:1. "יואאאאוווווווו! אי-תן אזולאי! איזה שער ענק! 2:3", צווח האוהד בגרון ניחר, על בסיס הקול כלול.

זו כמובן לא הייתה הפעם הראשונה שהמיית ליבו נותנת את הטון, אך שידור המשחק בגביע הטוטו – אולי בגלל שהיה הראשון העונה ובטח משום שמדובר בדרבי – הותיר מסר ברור: במשחקים של הירוקים מקומו לא באולפן צ'רלטון אלא ברדיו מכבי חיפה, לצד עמית פלטקביץ', ניסן קניאס ודולב נישליס. הם לפחות לא מנסים להסתיר את תחושת התוגה בספיגה, ועוצמת הריגוש בכיבוש.

התופעה המגוחכת באה לביטוי לא רק בתיאור הגול ובעוצמת הקול. הנה, כך נשמע ויץ בדקה ה־72, כשהאדומים כמעט עשו 0:4. "תראו מה זה, תראו מה זה, מה זה השטות הזאת? זה יכול לעלות ביוקר בשער רביעי", הוא קונן, ובסיום המהלך שחרר אנחת רווחה: "והמזל הוא שהכדור של רוטמן יוצא החוצה"... מזל? ומה עם מזלו הרע של המחמיץ, אחרי החמצת הפנים של השדר?

לשיאם הגיעו הדברים בדקה ה־89. "האם חיפה תשיג את שער השוויון?", זרק ויץ שאלה לאוויר. חיפה? זה דרבי! אז מה עם האפשרות ש"חיפה תאבד את הניצחון"? אין נביא בעירו.

🔗קישור לטור המלא באתר ״היום״👇
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21094434

השיפוט בחסות... הספונסר של מכבי ת"א | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

לפי הכותרות בשבוע האחרון, הקבוצה הכי פעילה בעונת המלפפונים הייתה "קופל גרופ", בבעלות מיקי קופל, אוהד שרוף של מכבי תל אביב.

חמישה ימים אחרי שחתם על הסכם שת"פ עם איגוד השופטים, בסך של 375 אלף לעונה הקרובה, האריך קופל בשנתיים נוספות גם את הסכם החסות עם קבוצתו האהובה. כפילות שמעלה קושיה: האם שופט שירצה לשלוף כרטיס אדום לשחקן מכבי ת"א, יראה לנגד עיניו את כרטיס האשראי הצהוב של הספונסר?

האמת? זה נראה מופרך, אבל בתמונה חגיגית שפרסמו ההתאחדות ואיגוד השופטים, נראה קופל עם משרוקית בפיו, ומשני צדדיו ניצבים ספיר ברמן, דוד פוקסמן, אוראל גרינפלד ושניר לוי. טוב שלא נתנו לזה כותרת: שטח שיפוט מכבי ת"א.

כיאה למדינה המתמחה בייצור מכונות רעל, העסק גלש גם למזבלה מילולית ברשתות. אוהדי היריבות יצאו נגד השת"פ בשלל ציוצים, וזכו לתשובות כמו: "אל תתחבא, יא זבל אורגני!", ולחלופין: "אני אגיע אליך, קוקסינל".

בשיחות אלימות כאלה לא משנה מי אמר את המילה האחרונה, אך במקרה הזה בהחלט כן. בטח כשנזכרים בסרטון האייקוני שבו אומרת השופטת ברמן לאלון תורג'מן מהפועל חיפה, שכינה שחקן יריב "קוקסינל": "תירגע, אני קוקסינל".

קופל מכחיש בתוקף כל קשר לעניין: "זה בכלל לא אני, אלא אוהד הפועל ת"א שלקח את הפרופיל שלי בטוויטר וענה לאנשים. אני לא אקלל אוהד בחיים".

❓ומה עם ניגוד העניינים?

"אין מישהו שלא אוהד איזו קבוצה. יוחננוף הוא דוד של אשתי, אוהד הפועל ת"א, ותרם פי 7 ממני להתאחדות. לצערי, הטעם לפגם הוא שבכלל חושבים שיוחננוף, פתאל, קופל או יענקל'ה ירים טלפון לספיר ברמן ויגיד לה: 'תקשיבי, בגלל שאני ספונסר, שימי לב מחר למספר 4. בדחיפה הראשונה תני לו אדום'".

❓זה לא, אבל אפשר להבין אוהדים שירגישו קיפוח, עניין של מראית עין.

"אין לי בעיה שיגידו טעם לפגם. זו דעה".

קופל, שמקדם את העסק שלו ומשלם לא מעט, ממש לא הכתובת לטענות. הבעיה היא בגופים שמנהלים את הענף. כך הפכה ג'פניקה (עוד הרבה לפני שהייתה רשת מפוצצת) לספונסרית של ליגת העל בזמן שברק אברמוב היה חבר במנהלת.

עוד קודם לכן חברה בבעלות יעקב שחר השכירה רכבים להתאחדות. אצלנו תמיד נותנים תחושה שכולם עובדים על כולם, ועם כולם, ואחר כך עוד מתפלאים שהציבור מאבד אמון במוצר.

ואגב, מלבד החברה של קופל, על מדי שופטינו מופיעים העונה עוד שני נותני חסות: חברת ציוד ספורט איטלקית ו"הסתדרות לאומית". האם ראוי ששופט כדורגל ישמש כלוח מודעות? על מדי השופטים במונדיאל הממוסחר ביותר בהיסטוריה הופיע רק סמל אחד, של אדידס. לא בכדי אנחנו נראים, גם בלי קשר לדונלד טראמפ, כמו מדינת חסות.

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״ 👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21050546

הפסד צורב לממשלת ישראל בגמר המונדיאל | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

בכל פעם שמישהו מנסה לנדות את הספורט הישראלי מסיבות פוליטיות, נעלבים אצלנו מהניסיון הנואל לערב פוליטיקה בספורט.

מצד שני, בסוף השבוע אירח בנימין נתניהו את שגריר ארגנטינה, הפעיל את הראש של הממשלה בנגיחה בכדור, והביע תמיכה בנבחרת מדרום אמריקה בשם "רוב תושבי ישראל".

חסר היה רק סרטון בינה מלאכותית של גדי איזנקוט מתחבק עם לאמין ימאל.

שר החוץ גדעון סער לא ספר בכלל את המיעוטים, ושחרר סרטון שבו ניסה בחוסר הצלחה להקפיץ כדור ולהכניע את השגריר שהתחפש לשוער.

"היום כל עם ישראל עם ארגנטינה", הכריז ההוא שמחליף נבחרות פוליטיות כמו נעליים.

משם המשיך השגריר לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', הלביש לו את חולצת הנבחרת, וקיבל בתמורה הצהרה: "כל ישראלי פטריוט תומך בארגנטינה". בש"ס, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, לא יצאו להגנת הספרדים.

הגדיל לעשות איתמר בן גביר, שערך לפני הגמר טקס מרגש בלשכתו עם גביע צעצוע, ובפרץ של ביטחון לאומי העניק אותו ל"אר-גנ-טינה".

אז לא, הפעם ימאל לא הניף דגל פלסטין בחגיגות הזכייה של הספרדים, ומוטב היה שגם חסרי המושג אצלנו יפגינו תבונה מדינית.

אומה חסרת תרבות ספורט חייבת ללמוד מהטובים ביותר בשביל להתקדם, ועם כל המורכבות של יחסינו העכורים עם הספרדים, אוהדי הספורט הטהור לא צריכים לבחון הכל דרך הפריזמה של יחסים בינלאומיים.

אנטישמים לא חסרו מעולם בשתי המדינות – מגירוש ספרד ועד המקלט שנתנו הארגנטינאים לגדולי הפושעים הנאצים – וכשהנבחרת שלנו תגיע סוף־סוף לארץ המובטחת ותתמודד נגדן, נוכל לשחרר אמוציות ולאבד פרופורציות.

אחרת, גם מונדיאל שלא היה לנו בו שום חלק יסתיים בכישלון מדיני, וכמי שלא לוקחים אחריות לכישלונות גם לא נזכה לסרטון של בן גביר המבכה את אובדן הגביע. בדמעות תנין.

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״ 👇
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21045696

המכה ה-11: סיכום המונדיאל בתאגיד הבזבוז הציבורי | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

עוד מהדורה של גביע העולם הגיעה לסיומה, בלעדינו, אבל לא בכל מה שקשור לסיקור התקשורתי. חברי המשלחת בת עשרות השדרים והפרשנים היו בטוחים שזו חגיגה פרטית שלהם, ודיווחיהם היו צעקניים וצורמים לא פחות מהמחלצות שבחרה עבורם המלבישה של התאגיד.

בתקופה האחרונה חלקם אף זכו לראיונות בכלי התקשורת בארץ, משל היו הכוכבים האמיתיים של הטורניר, ואחרים קרעו את הרשתות בתיעוד עצמי. ייתכן כי העיתוי של אחרי המלחמה נדמה להם כמו טיול אחרי צבא.

בתום קרוב ל־40 יום שבהם הכדורגל החכם והקבוצתי ניצח גם את פולחן האישיות והפופוליזם, הגיע גם שלב הסיכומים של הרגעים והציטוטים הביזאריים מצד "נבחרת כאן 11", עם כמה שחקני חילוש בולטים מ"ספורט 5".

הרגע הפאתטי: בובה של לילה
השעה אמנם היתה קצת לפני שתיים בלילה שעון ישראל, אבל זה לא היה חלום! הכתבת המשוטטת הדר יעקבי ניצבה יחד עם הפרשן אסף כהן מחוץ לאצטדיון בטורונטו, לפני המשחק בין פורטוגל לקרואטיה, ושניהם החזיקו בידיהם רפליקה של כריסטיאנו רונאלדו בגודל טבעי.

"היי חברים, לא תאמינו, אני כאן עם רונאלדו הפורטוגלי, רגע לפני הלסט דאנס שלו", אמרה יעקבי בדיווח דו־לשוני, ונראתה ממש מרוצה מההלצה. "אסף, האם יש לך משהו להגיד לו?" הוסיפה, לפני שכהן מיהר לחזור למציאות ולהיחלץ מהסצנה המביכה בהשתתפותו. תגידו, אתם אמיתיים?

מעמד אינפנטילי כזה לא זכור בשידורי הספורט מאז ראיון הבינה המלאכותית שערכו מירי נבו ואיתי שכטר, באצטדיון איתיאחד במנצ'סטר, עם דמות מצוירת של פפ גווארדיולה. ככה זה כשמאמץ מלאכותי להתחכם מתנגש בחוסר מודעות עצמית. במקום לקבל משליחינו ראיונות אמיתיים ומעניינים, קיבלנו רעיונות מדומיינים ושטותיים.

פסגת ההבלים: שני בלאט וה"גזורים"
בתום המשחק בין צרפת לפרגוואי, שנערך ביום העצמאות של ארה"ב, התמקמה שני בלאט בפאתי האצטדיון בפילדלפיה ואשכרה ראיינה שלושה טיפוסים מחופשים לג'ורג' וושינגטון, בנג'מין פרנקלין ואלכסנדר המילטון. ומה היה הכי מוזר? ששלושת אבות האומה נראו קשורים לכדורגל הרבה יותר מהמראיינת.

חזרו בשאלה: לירן שכנר ויהונתן כהן
מכיוון ששדרינו הקלישאתיים אוהבים לדבר אך אינם מצטיינים ביצירתיות, הם ממלאים את החלל בשאלות סתמיות. "האם פורטוגל מתקרבת לשער ראשון?" שאל הבולט בתחום לירן שכנר, שהחל לחוד לצופים כבר בדקה ה־7 למשחק מול קרואטיה.

בהמשך באו השאלות: "האם לאאו עושה כאן 1:1?... האם אנחנו בדרך לפנדל פורטוגל?... מי ינצח כאן את המשחק?... איך זה ייגמר כאן?... האם אנחנו רואים את הרגעים האחרונים של רונאלדו במונדיאל?... האם ראינו את השער האחרון של רונאלדו במונדיאל?... האם תהיה לנו כאן דרמה של הדקות האחרונות?"

נתן לו פייט יהונתן כהן, במשחק בין אנגליה לקונגו: "האם תהיה לנו דרמה ענקית?... האם אנגליה יכולה לחזור כאן לעניינים?... האם היא יכולה להחזיר את הצבע ללחיים?... האם אנחנו בדרכנו לאחת ההפתעות הגדולות ביותר של הטורניר עד כה?"...

כמה זה נשמע מגוחך? אל תשאלו.

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״ 👇
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21024889

ההקלטה המפלילה חשפה: הריקבון בכדורגל הישראלי | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

בזמן שבהתאחדות לכדורגל המשיכו להפיץ לתקשורת התראות לקראת "כתב אישום חמור" בפרשת עירוני טבריה ועירוי מי המלח, הלכו והתרבו דווקא עדויות חמורות על הזדהמות החקירה. בהקלטה שהופצה ביום שלישי השבוע, נשמע החוקר המתרברב דין פרגר, משוחח עם מנכ"ל הפועל נוף הגליל גיל ברעם. "אח שלי", מכנה אותו החוקר - ביזיון שאין לו אח ורע.

המניע לשיח האחוקים הוא חלומו הוורוד של ברעם שטבריה תורד שתי ליגות, מה שיאפשר לקבוצתו שנשרה לליגה א' לחזור ללאומית. "להתחיל להכין תקציב?", הוא חוקר את החוקר. "בוא נגיד ככה, אני לא רואה איך הם יוצאים מזה", מרגיע אותו פרגר.

כלומר, לא רק שאח שלו הדליף מחדר החקירות עוד בטרם הוגש כתב אישום, חמור מכך, הוא עשה זאת עם בעל עניין. ברעם, "אחיו" של החוקר פרגר, היה בשנת 2018 שותף פעיל בקומבינה שאפשרה את בחירת שינו זוארץ ליו"ר.

כאן המקום להזכיר שהחקירה כולה החלה בעקבות תלונה שהגיש ג'קי בן-זקן, עוד אינטרסנט ישיר שמחפש דרך לתיקון הנפילה המקצועית של מ.ס אשדוד לליגה השנייה. מדובר באותו רודף צדק שהמשיך בזמנו לנהל את הקבוצה מבית הכלא, שם ישב בגין עבירות הונאה קשות, ובהתאחדות לא פצו פה.

בטרם התאוששנו מהשיחה המושחתת הנ"ל, למחרת יצאה לאור עוד הקלטה, שבה משוחח פרגר עם איש מגן דוד אדום, שנטען כי היה שותף לביצוע העירויים לשחקני טבריה. "יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ וגם התובע עו"ד גלעד ברגמן רוצים לנפח את זה", גילה החוקר לחובש.

בהתאחדות טענו בתגובה כי ה"ניפוח" היה בעצם האיום לפנות למד"א, לאחר שחובש שלהם היה מעורב בעירוי הלא תקין. אם ככה, למה לאיים? תנפחו, אל תעשו רוח. האם פרשת העירוי בעירוני טבריה תבשיל לכדי הרשעה? נחייה ונראה, אבל לפני הכל צריך לנקות את צמרת ההתאחדות משיטת העבודה של יד רוחצת יד. במי מלח.

🔗 קישור לטור המלא באתר ״היום״👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/21003502