עמיר פלג / המרוץ לתחתית

באמא שלכם, תרגיעו! | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

"אתה מתחיל הכי חזק שלך, ולאט לאט מגביר". כך התגאתה הכתבת המשוטטת הדר יעקבי באינסטגרם, וצירפה תמונה שהיא ואיתי שכטר תפסו לצידו של רונאלדו הברזילאי במקסיקו סיטי.

גם איתי חליפה אפורה רץ לספר לחבר'ה על בציר הסלפים שלו. כיפאק לגנון "כאן 11" במונדיאל, היי-היי-היי.

ואם זו רק ההתחלה, אללה יוסטור! להשוויץ בהתעלקות על גדולי הכדורגל העולמי בפלטפורמה פרטית, זה עניין שלכם, אבל כשזה עיקר הדיווח בערוץ הממלכתי בתום המשחק הראשון במונדיאל, אוי לבושה ולמבוכה.

הנה, כך נשמע הדיאלוג בין שליחי התאגיד, בעידודו הילדותי של טל ברמן מהאולפן.

יעקבי: "סכם את היום הזה".

שכטר: "איזה טירוף!".

יעקבי: "בוא נחזור אחורה".

ברמן: "פגשתם שמות שזה פשוט להתעלף מהתרגשות".

שכטר: "רונאלדו הברזילאי, כשראיתי אותו, נעתקה נשמתי. ובכלל, ראינו כל כך הרבה כוכבים. רוברטו באג'יו, רוברטו קרלוס".

יעקבי: "רונאלדיניו... אבל רגע, שכטר. אני חייבת לנצל את הבמה הזאת לאינטרס אישי, כי מעל רונאלדו קיימת אמא שלי שחוגגת עכשיו יומולדת 70".

בשביל מה שלחו כל כך הרבה אנשים? מה תעשה שם הדר יעקבי? סימס חבר טלפוני יממה לפני שריקת הפתיחה. כעבור 24 שעות הוא קיבל שתי תשובות – ב-בת אחת.

קישור לטור המלא באתר "היום":
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20749307

הבכיינות של יונצ'וק והפועל ירושלים | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

על רקע הכוחניות הישנה של מכבי תל אביב והדורסנות החדשה של הפועל תל אביב, נתפסה הפועל ירושלים כאהובת הקהל והקהילה. את מאמנה, יונתן אלון, מכריו בתקשורת מכנים "יונצ'וק" (ואת עצמם "עיתונאים").

אבל העונה הזו תיזכר בבירה כנפילה לא רק מקצועית (בהדחה מהיורוקאפ "יונצ'וק" קיטר על השיפוט), אלא בעיקר תדמיתית.

כלומר מועדון המזוהה עם בכיינות, התחסדות ותגרנות (בלי קשר לדיין האיגוד עמיאל תגר, שהיה שותף השבוע לאחת ההחלטות ההזויות בתולדות הענף).

"בצל הטרגדיה הקשה והאובדן הכואב עם מותו של רז אדם ז"ל, פנינו להפועל גליל עליון והצענו את עזרתנו, בין היתר באמצעות האפשרות להעביר אליהם את רועי פריצקי".

כך נאמר בהודעה המרגשת של המועדון ב־25 במאי, והיה גם ספוילר: "מתוך סולידריות אמיתית ורצון לעמוד לצד המועדון ברגעים מורכבים אלו, ביקשנו לסייע ככל שניתן בתקופה הקשה שעוברת עליהם. יחד עם זאת, כבר בתחילת השיחות הובהר כי מעברו של פריצקי מותנה ברישומו של איתן בורג אצלנו".

התיאור מדויק - הייתה התניה שאושרה מצידה של גליל. ועדיין, מי שרוצה לעמוד לצד מועדון שאיבד שחקן בנסיבות טראגיות, עושה זאת מכל הלב ולא מציב תנאים.

השבוע באה ההתעקשות של השחקנים להיתקע בממ"ד ביד אליהו, בפיגור 10 נקודות, ברבע האחרון של המשחק הראשון בחצי הגמר מול הפועל תל אביב.

"אנחנו רוצים לסיים את המשחק מהרבע הרביעי באותה תוצאה, באותו מצב עבירות - בדיוק איך שהופסק", אמר למחרת הבעלים־שותף גל מקל, והוסיף: "אנחנו לא באים לרכוב פה על גל". בביה"ד של האיגוד, משום מה, מקל לא השמיע קול. כלומר, רכב על גל.

מה שמזכיר את ציוצו של שותפו לבעלות, מתן אדלסון, בעקבות ההחלטה לסיים את העונה שעברה בעיצומה של סדרת הגמר מול מכבי תל אביב בגלל המלחמה.

"ביטול משחק מספר 3 כעת ישלח מסר שגוי לא רק לאוהדים אלא לכל מי שצופה מבחוץ, שהפחד שולט בנו, וזו לא הדרך הישראלית", אמר אז אדלסון, בזמן ששחקני היריבה כבר עשו דרכם הביתה.

אמירה שמעלה שאלה מבעיתה: אם פחד זה מה שמשדרת מנוסה לפני משחק שלישי, מה משדרת בריחה באמצע רבע רביעי?

ומכיוון שבוכה מי שבוכה אחרון, הנה סיכומו של "יונצ'וק" אחרי ההפסד הביתי במשחק 2: "לשחק נגד קבוצת המיליונים ששופכת כספים, ובסוף הם צריכים איזה ריבאונד התקפי ושלשה גדולה כדי לצאת ולחגוג כאילו הם זכו בליגת האלופות - זה מראה הרבה עלינו"...

אכן, זה מראה שנהייתם מתקרבנים ויללנים. כי מאמן שלא דיבר על פערים כספיים בהפסדים להפועל העמק, באר שבע ונס ציונה, מן הראוי שיחפש תירוצים אחרים להפסדים, במאני טיים.

קישור לטור המלא באתר "היום":
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20739866

עשרת הדיברות לשדרני ולפרשני המונדיאל | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

כחודשיים לפני פתיחת החגיגה הגדולה, וקצת אחרי שפורסמה "נבחרת כאן 11 למונדיאל", החליטו גם בצ'רלטון להוציא קצת את החשק מהצפייה במשחקי גביע העולם.

בפרומו שהגו לכבוד המאורע נראה המאסטרו בן ה־84, יורם ארבל, מנצח על מקהלת שדרים ופרשנים ששרים בפאתוס טורדני: "מונדי־מונדיאל, מונדי־מונדיאל – ספורט אחת".

כלומר, במקום להדליק את הצופים באמצעות הצגת כוכבי־העל שיככבו בקונצרטים הגדולים של הקיץ – רונאלדו, מסי, ימאל, קיין ואמבפה – מכינים אותנו לכאבי ראש עם האופרה "לה מיגרנה".

אז עכשיו, לפני שהם מתחילים לזייף בדבר האמיתי, הנה עשרת הדיברות לשדרים, וגם לפרשנים.

1. לא תצרח
אין שום צורך או הצדקה להגביר ווליום ולהיכנס לאטרף כל אימת שהכדור עובר את קו החצי, ולמרות מה שחווינו השנה גם לא לשאוג כארי כשהוא מתקרב לרחבה.

נדב יעקבי ועמיחי שפיגלר שברו באמצעות צעקותיהם כמה תקרות זכוכית, גם בתיאור מהלכים שלא הולידו דבר ובאירועים פחות היסטוריים ממונדיאל. אוי לאוזניים!

המודל צריך להיות ארבל. אפשר ורצוי להתלהב ולהתרגש, אך שדר טוב לא מנסה לגנוב את ההצגה לסאונד הקיים באצטדיון, ואין שום צורך באולטרה־סאונד.

2. אל תאכל את הראש
לא משלמים לכם לפי כמות המילים. כשאין מה לומר – הכי טוב לשתוק, נסו זאת. הצופים בבית רואים בדיוק מה שאתה רואה, ולעיתים גם בזווית טובה יותר.

אז קח נשימה עמוקה לפני שאתה מכריז בפומפוזיות "שעררררר" (כי ייתכן מאוד שזו הרשת החיצונית שזזה), או קובע "אין נבדל!" (יש מצב שההילוך החוזר יוכיח עוד רגע שרק אתה היית באופסייד).

3. אל תהיה מורה להיסטוריה
אפשר לתבל עם סטטיסטיקות ואנקדוטות מן העבר במינון נמוך ומבוקר, אך אין מקום להרצאות על תולדות כל אחת מהנבחרות בגביע העולמי. גם לתלמידים מגיע חופש.

4. אל תפריח לאוויר משפטים סתמיים
לדוגמא: "יש זמן לעוד שער", או "תכף נראה כמה דקות יוסיף השופט", וגם לא קלישאות כמו "כשלא כובשים - סופגים".

הצופה הממוצע יודע שכדורגל משחקים 90 ומשהו דקות, שהתוצאה יכולה להשתנות אפילו בדקה האחרונה, ושלא תמיד בסוף גרמניה מנצחת. יותר מזה, הרבה פעמים כשלא כובשים מסיימים ב־0:0.

5. אל תשאל קושיות
אין שום סיבה למלא רגעים מתים עם תהיות כמו "האם תהיה לנו כאן דרמה של הדקות האחרונות?", "האם אנחנו מתקרבים לסנסציה?", "האם זה היה משחקו האחרון של רונאלדו במונדיאל?".

התשובה תגיע, סביר להניח, גם בלי לערוך לצופים חידון טריוויה תיאורטי, וטריוויאלי. ובמיוחד הימנעו מהשאלה: "למה השופט לא הולך ל־VAR?". הם אף פעם לא הולכים לשם אם לא קוראים להם.

6. אל תתלקק עם דיבורים על הכדורגל הישראלי
החודש הזה הוא בדיוק הזמן להתנתק מ"רגעי הקסם" של יהונתן כהן (שנבחר משום מה לשדר את הגמר). מהלחם ומהחמאה כבר שבענו, עכשיו תן ליהנות מהדובדבן שבקצפת.

כנ"ל לגבי הזרים מליגת העל. עבדולאי סק הוא כבר "אחד משלנו" (בטח אם השדר הוא האוהד לירן שכנר), אבל כל עוד לא זיהיתם לצידו את שון גולדברג, זה סימן שהוא לא מייצג אותנו אלא את סנגל.

7. אל תציק לצופים בבית בהפצרות לבחור את השחקן המצטיין
זה קורה החל מהדקה החמישית, עם אופציה לזכות בפרס. זו חגיגת כדורגל עולמית (עם קוסמים), לא מסיבת יום הולדת לחברים מהגנון.

8. אל תשגע אותנו עם התפלגות מנחשי הווינר
הסיבה שכולנו התכנסנו היא צפייה במשחק בין נבחרות כדורגל, לא דרבי בין מהמרים.

9. תן כבוד להמנונים
הרגעים האלה עוצמתיים ומרגשים, ממש לא אתנחתא מוזיקלית שמיועדת לקשקשת.

10. אל תעשן (מיועד ליורם ארבל)
ואם אתה לא בטוח בזיהוי דמות כלשהי במגרש או ביציע, עדיף לא לנחש. מכיוון שלא קם לך יורש, לא נותר לנו אלא לבנות עליך לעוד תשעה מונדיאלים לפחות.

קישור לטור המלא באתר "היום":
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20723588

הבובות של שחר | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

אפשר בהחלט לבקר את התוכנית "בובה של לילה", על גסות הרוח, הסקסיזם הרדוד וגם המיחזור האינסופי של הדמויות. אבל לצד הכישרון הקומי של השחקנים, דבר אחד אי אפשר היה לקחת ממנה: שהיא לא דופקת חשבון לאף אחד.

עד השבוע, כשהתקפלה בפני מכבי חיפה. עם כל הכבוד לבובות, אתמול (חמישי) נחשפו המריונטות האמיתיות – ראשי ערוץ הספורט, והצל שמזיז אותן – יעקב שחר.

הכל החל ביום שני לפני חצות, שעת השידור המיועדת של התוכנית. למרות קדימונים ששודרו שוב ושוב, גם באותו ערב, לפתע רצה בתחתית המסך כתובית שבישרה על דחייתה ליום חמישי.

ככה סתם, בלי לנמק, בהחלטה של הרגע האחרון. בערוץ שנוהג לחפור "אנחנו משדרים דרמה", הסתירו גם את הדרמה מאחורי הקלעים.

אתמול "בובה" אכן שודרה בגרסה מצונזרת, וב"היום" נחשפה הסיבה: דרישה של "גורמים במכבי חיפה".

במועדון הירוק, לפי הפרסום, לא אהבו פרומו שבו שחר (בגילומו של אלי יצפאן) צורח על המאמן ברק בכר שהוצג כמומיה. בערוץ נבהלו והתקפלו.

ממכבי חיפה הגיבו כי "הדברים שפורסמו ויוחסו למועדון או למי מאנשי הנהלתו אינם נכונים ואינם משקפים את המציאות. ההחלטה להסיר את הקטע התקבלה באופן בלעדי ע"י יוצריו, ללא כל מעורבות מצד המועדון. אנו מצרים על הפצת מידע שגוי ומבקשים להיצמד לעובדות".

גם בערוץ הכחישו שהורדת הקטע נעשתה לדרישת מכבי חיפה וכי המועדון הפעיל איומים כלשהם, וטענו כי מדובר ב"החלטה פנימית לאחר דיון". עם זאת הם אישרו כי "אכן הוסר קטע מהתוכנית". ומעניין שכל זה קרה בדקה ה-90.

הסיפור הזה מטריד עוד יותר כשנזכרים באירוע שקיים הבעלים לפני כשבועיים וחצי במרינה בהרצליה, לאנשי עסקים חברי מועדון האח"מים של מכבי חיפה.

בשעות הצהריים, לאחר סדרת הרצאות עם כותרות פומפוזיות של המנכ"ל איציק עובדיה ושל המאמן, בידר את הנוכחים "פאנל בובה של לילה" – בהשתתפות אסי ישראלוף, שוקו ומיקו ג'מאל.

כלומר בין הצדדים היו כבר ערוץ ישיר, ובמועדון ידעו להפעיל את אנשי התוכנית – יהיו שיאמרו כליצני חצר - באירוע החגיגי של נשיא מכבי חיפה. האמיתי. לא יצפאן.

המעגל שנסגר השבוע מצביע על הידרדרות נוספת של המועדון שאיבד את הצפון, והתרגל לשופרות מסוגם של ניסן קניאס ועוד כמה מלחכי פנכה מ"רדיו חיפה".

אבל הרבה יותר מכך, הוא מעיד על מה שנהיה מהערוץ. רון קופמן מ"בובה של לילה" בטח היה קורא לזה - "סמרטוטיאדה".

קישור לטור המלא באתר "היום":
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20696039

שכטר ושות' עושים בושות | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

ימים ספורים אחרי שנועה פופלינגר השוויצה בסלפי עם קינגס קאנגווה, הגיע תורם של מירי נבו ואיתי שכטר להתגאות בהישגיהם העיתונאיים חובקי העולם.

למזלם ליווה אותם הצלם והשדר ערן זהבי, שנכנס לנעליו השכונתיות של רז זהבי.

האימון המסכם לקראת גמר ליגת האלופות בבודפשט. עוסמאן דמבלה התראיין ליד קו האורך לאחת הרשתות הזרות.

"כמו שאתם רואים, שכטר עומד, מחכה שדמבלה יסיים בשביל לגנוב אותו לתמונה, הנה גם מרקיניוס מגיע ותכף הוא יקפוץ גם עליו", דיווח זהבי בטון של שדר הקווים יגאל גולדשטיין. שכטר נדרך!

ואכן, איך שהכוכב הצרפתי סיים להתראיין, הסתער לעברו המתקרצץ הפרובינציאלי מישראל, שם יד על כתפו – ועשה איתו סלפי. "רב אומן, רב אומן!... אין אנשים כמוך בעולם!", התפעלה מירי נבו.

"אתה גאון", סיכם זהבי, כאילו שניהם חזו זה עתה ביצירה של לאונרדו דה וינצ'י, או לפחות בדריבל עוצר נשימה שהסתיים בשער מרהיב.

לא ממש. מדובר בניג'ס דביק ומעיק שניצל את האקרדיטציה שניתנה לו כאיש תקשורת כדי להתעלק על כוכבה של אלופת אירופה, בניגוד גמור להנחיות שקיבל מהמארגנים.

שום פרשן ממדינה אחרת לא ביזה ככה את התפקיד. מחזה מביש ומביך שכמותו לא זכור מאז אורן חזן זינק לעבר השטיח האדום בנתב"ג ותפס תמונה עם הנשיא טראמפ.

במקום לנזוף במשלחת האינפנטילית, ב"ספורט 5" עוד התפארו באקט הטורדני. "זהבי תיעד: המופע של שכטר עם כוכבי פ.ס.ז'", השוויצה הכותרת באתר, מעל דיווח שכלל את הסרטון ותקציר של השתלשלות האירועים.

הילד המגודל עצמו הפיץ גם סלפי שתפס עם המאמן לואיס אנריקה, נראה בעננים, וסיפר על המבצע: "הדובר שלהם אמר שאסור להתקרב, אמרתי לו מותר, והתמונה בטלפון". וואו! כמה תושייה ואומץ. כאילו כבש את הבופור.

למחרת הוא גם התראיין טלפונית אצל חובבת הסלפים פופלינגר, שהחמיאה לו: "אי אפשר לעצור אותך, אין כמוך!".

שכטר המשיך בעלילות גבורתו: "אמרתי לערן תראה מה זה אחד שהוא נחוש. אמר לי 'לא ייתנו לך'. אמרתי 'אתה תראה'. השתחלתי כמו שאני יודע".

ואז היה לו עוד סיפור, איך מירי נבו והוא הלכו ברחוב ופגשו את דל פיירו, והיא חילצה תמונה משותפת עם כוכב העבר האיטלקי.

על רקע האופוריה לא נמצא בערוץ הילדים מבוגר אחראי שיעביר לאנשיו מסר חד ותקיף: נראה אתכם מביאים בעצמכם ראיונות עם הכוכבים, או ערך מוסף כלשהו עבור הצופים. לשם כך נשלחתם. ממש לא על תקן מעריצים מתבגרים שמציקים לכוכבים.

לפחות עכשיו, כשהמונדיאל בפתח, טוב יעשו בערוץ הממלכתי - המחשיב עצמו כמכובד וכרציני ביותר מבין כל האחרים - אם יאסרו מראש על איתי חליפה אפורה להתנהג כליצן בבמה הגדולה מכולן.

קישור לטור המלא באתר "היום":
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20689149

ההתבכיינות המגוחכת של קוז'וך | מתוך הטור באתר Israel Hayom ישראל היום

"אני אף פעם לא נוהג לדבר על שופטים. רמת השיפוט היום הייתה שערורייה מארץ השערוריות. מדקה 80, אין משחק, שריקות הזויות, צהובים שניים שלא מוציאים".

כך יילל מאמן הפועל באר שבע, רן קוז'וך, אחרי ההפסד למכבי תל אביב בגמר הגביע. משפט שסיכם מבחינתו שני תארים בשבוע אחד: אלוף המדינה בכדורגל ומחזיק גביע הבכיינות והפאתטיות.

נתחיל עם "אף פעם לא מדבר על שופטים". מחזור אחד לסיום העונה שעברה, ב"ש שומטת שתי נקודות ב-1:1 מול בית"ר ירושלים (שכבשה מפנדל של עומר אצילי), ומאבדת את המקום הראשון ואת האליפות.

הסיכום של קוז'וך: "אני לא מדבר על שופטים, אבל הפנדל היה שערורייה".

14 בינואר השנה. ב"ש מנצחת 1:2 את הפועל ירושלים ומעפילה לרבע גמר הגביע.

קוז'וך בסיום: "נעשות על לוקאס ונטורה כל כך הרבה עבירות, שלא זוכות לתגובה של השופטים".

9 במאי 2026, ב"ש מנצחת 2:4 את הפועל פתח תקווה, שכבשה את אחד משעריה בפנדל, לאחר נגיעת יד של מתן בלטקסה ברחבה.

קוז'וך בשלב הסיכומים: "לא ראיתי את הפנדל אז אני לא יכול להגיד, אבל אנחנו על נגיעות יד כאלה לא מקבלים. לדעתי הגיע צהוב שני לאריאל כהן והוא ולא קיבל, אבל אני קיבלתי צהוב כי התלוננתי. השופטים צריכים להיות קצת יותר בוגרים, ולא לשלוף כמו במערב הפרוע. אחד התפקידים של השופטים זה לשמור על השחקנים".

לסיכום, קוז'וך אף פעם לא מדבר על שופטים, חוץ מהפעמים שכן. נעבור לנהי בדבר אי הוצאת הצהובים השניים.

טיעון שנשמע כמו בדיחה, משום שהמקרה המובהק בגמר היה דווקא בצד של המתקרבן. גיא מזרחי היה אמור לקבל צהוב שני עוד במחצית הראשונה, אך השופט דוד פוקסמן חס עליו.

ונסיים ביבבה שנגעה לבזבוז הזמן מצד היריבה: "מדקה 80 אין משחק".

ובכן, מכבי ת"א אכן משכה את הזמן באמצעות שכיבת שחקנים על הדשא והשתהות בהוצאת כדורי חוץ (בעיקר שגיב יחזקאל), אך לא כמו שעשתה באר שבע כשהובילה 0:1, בפתיחת המחצית השנייה, מהדקה ה-46 ועד שספגה השוויון בדקה ה-57.

הנה התקציר: מוחמד אבו רומי נשכב והתפתל על הדשא, ומיד אחריו גם זאהי אחמד ובלטקסה - מתיקולים שנראו לגמרי רגילים. שלושתם "התאוששו" לבד, ודי מהר יחסית לסבל ששידרו כשנאנקו מכאבים.

בדקה ה-50 בלטקסה התמזמז 20 שניות עם הוצאת כדור חוץ, עד כדי כך שאמיר סהיטי ממכבי ת"א סימן לשופט: "זמן, זמן". שתי דקות אחר כך אופיר מרציאנו התהלך לאיטו בתיבת ה-5 לפני בעיטת שוער, ומשך עוד כ-25 שניות.

עם כל אלה קוז'וך דווקא חי בשלום, מה שמוביל למסקנה אבסורדית: האיש שהוביל את קבוצתו לעונה נהדרת ראוי בהחלט למחמאות, אבל רק כשהוא מפסיד, אפשר להגיד שלהפועל ב"ש יש מאמן - חבל על הזמן!

קישור לטור המלא באתר "היום":
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20645203

שטח שיפוט לוזון | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

הסיפור ההזוי שהתרחש בחודש האחרון באיגוד השופטים לא נכתב על ידי פרנץ קפקא.

תקציר העלילה: שופט שכתב דוח חמור על התנהגותם המחפירה של אנשי קבוצה (הקרובה לליבם של שניים מקודקודי ההתאחדות) – לא שובץ למשחקים במשך חודש ימים, בלי שזומן אפילו לשיחת בירור, בעקבות מכתב תלונה נגדו ששיגר מנכ"ל המועדון – בן למשפחה ששמה הולך לפניה.

פרק 1: ה"פושע"

ב־19 באפריל אירחה מכבי פ"ת את הפועל כפ"ס בליגת ילדים א'. בסיום המשחק דיווח השופט קיריל קפלון: "בעקבות התנגשות בין שחקן התקפה מפ"ת לשוער כפ"ס נכנסו לתחומי המגרש ללא אישור המאמן אלירן סלמן ואיש הקשר נאור לוזון.

"השניים סירבו לצאת והחלו להתווכח ולצעוק. לוזון קרא לעברי 'פושע', הורחק באדום, והמשיך להטיח בי האשמות לפיהן 'איבדתי שליטה על המשחק', וזאת כאשר הוא מהווה גורם ישיר להתלהמות במגרש".

קיריל הוסיף כי במהלך הטיפול בשחקן שנפצע "התפרץ למגרש אדם במדי מכבי פ"ת, שלא היה רשום בטופס (זוהה בהמשך כפסיכולוג הקבוצה). כשביקשתי ממנו לצאת, סימן לי לסתום את הפה והטיח בי שטף קללות בוטות. לפני שעזב את המגרש הפנה לעברי אצבע משולשת".

כל זה מול כדורגלנים בני 13... הסיפור הפסיכי רק מתחיל.

פרק 2: גזר הדין

עשרה ימים אחרי האירוע מכבי פ"ת ופעיליה הועמדו לדין בהתאחדות. לוזון הורשע בהתנהגות בלתי הולמת, הפרת סדר ואי־ציות לשופט, וספג מהדיינת שרית לויתן עונש קליל: הרחקה לשני משחקים בפועל וארבעה על תנאי.

הפסיכולוג, שעל פי דוח השיפוט פיו ואצבעו מצביעים על שיטות הטיפול שלו ברגעי לחץ, הורחק עד תום העונה (כלומר הסופ"ש הקרוב). המועדון יצא בזול ונקנס ב־2,000 שקל.

פרק 3: משפט השדה

קיריל, שעד המקרה ניהל 5-4 משחקים מדי שבוע, גילה לפתע שהאיגוד הפסיק לשבצו.

שבוע וחצי לאחר המשחק הוא ניסה לפזר את מסך הערפל, ולטענתו איש הקשר באיגוד אמר לו כי זו הנחיית מנהל הפיתוח והתפעול, עידן אלמלם, בעקבות תלונת מנהל מכבי פ"ת אופיר לוזון, תוך הבטחה שהתלונה עצמה תועבר אליו "בקרוב".

בינתיים השבועות נקפו, השיבוצים נעלמו, התלונה לא הגיעה, וקיריל מצא את עצמו רודף אחרי תשובות בסיסיות כאילו ביקש גישה לארכיון הגרעין האיראני, ולא העתק ממכתב שגרם להוצאתו בפועל ממעגל השיפוט.

הודעות ששלח לאלמלם זכו לטענתו ליחס שמזכיר פניות למחלקת שירות בחברות סלולר.

פרק 4: "המכתב"

רק אחרי שלושה שבועות שבהם לא שובץ ללא כל הסבר רשמי קיבל קפלון מייל מאלמלם, בצירוף שני קטעי וידאו מהמשחק, שבו נדרש להגיב לטענות לוזון.

במכתב התלונה, מתאריך 21.4, נטען בין השאר כי השופט התעלם מ"פגיעת ראש" של שחקן, ובמקרה אחר "סירב לעצור את המשחק לצורך הכנסת טיפול רפואי לשחקן שנפגע ובמקום לבדוק את מצבו", "בחר להתעמת עם אנשי הצוות" ו"להפריע פיזית ומילולית לצוות הרפואי, תוך שהוא מעכב הגשת עזרה רפואית דחופה לקטין השרוע על הדשא".

את מכתבו הכתיר לוזון במילים: "תפקוד לקוי, רשלנות מקצועית וחוסר שיקול דעת קיצוני". תיאור שעשוי להתאים דווקא להתנהלותם בפרשה של פקידי איגוד השופטים.

את המייל עם התלונה, שקפלון נחשף אליה לראשונה, חתם אלמלם במילים: "נודה לתשובתך המהירה על מנת שנוכל להתקדם עם הבירור המקצועי"...

מהירה? להתקדם עם הבירור? שלושה שבועות לא שיבצתם אותו והתעלמתם ממנו, בלי להסביר על מה ולמה. קפלון מצידו השיב כי הקטעים שנשלחו לו ערוכים ושהסרטון המלא של המשחק אינו נגיש מבחינתו, ואף הציע להגיע למשרדי האיגוד כדי לקבלו. ספוילר... הצעתו לא התקבלה.

פרק 5: "הסרט"

בצילום הווידאו אין שום תימוכין לכך שקיריל "הפריע לצוות הרפואי" או "עיכב" אותו. להפך, שני אנשי מד"א נכנסו למגרש באישורו וטיפלו בשחקן שנפצע.

ייתכן בהחלט כי היה על השופט לגשת קודם כל לעבר השחקן ששכב על הדשא, אך במקום זאת הוא נאלץ להתווכח עם אנשי מכבי פ"ת, שדווקא הם בחרו להיכנס למגרש ולהתעמת איתו.

פרק 6: אלמלם נזכר להסביר!

בשבת האחרונה, בתום כחודש ללא שיבוץ, הוחזר קיריל לשיפוט בליגת ילדים, עדיין בלי שניתן לו הסבר כלשהו.

רק שלשום, אחרי ששב וביקש את הסרטון המלא כדי להשיב לתלונה, הוא קיבל לפתע הודעה מאלמלם: "אין סיבה שהסרטון המלא לא ייפתח אצלך. אשמח שתענה באופן ענייני על התנהלותך בשני הסרטונים שהוצגו בפניך, שמעידים על התנהלות מקצועית לקויה"...

כלומר התייחסותו מבוקשת, אחרי שכבר הוחלט שהתנהל באופן לקוי.

פרק 7: "תגובת האיגוד"

בתום תשע שעות (ושתי הפצרות) הגיעה סוף־סוף תגובת איגוד השופטים: "קפלון לא שובץ מסיבה מקצועית בלבד, בהתאם לסמכות הקיימת בתקנון לפורום המקצועי הרלוונטי, שקיבל את ההחלטה (עד 30 יום).

"במשחק האמור עלה תפקוד מקצועי לקוי ביותר של השופט בנושא מקצועי מהחשובים ביותר - בעת פציעת שחקנים ובפרט בליגות ילדים.

"השופט התבקש להגיב ביחס לאירועי המשחק, כפי שהופיעו ותועדו בסרטונים שצורפו לתלונה.

"אין להחלטה בדבר אי שיבוצו כל קשר לדוח שהגיש. נהפוך הוא - הדוח שימש כבסיס להגשת כתבי אישום כנגד בעלי התפקידים המעורבים ולהרשעתם. יחד עם זאת, דוח שיפוט, חמור ככל שיהיה, אינו מהווה חסינות לשופט מתלונה בנושא מקצועי של קבוצה כלפיו, שנמצאה מוצדקת לתפיסת הגורמים הרלוונטיים. מדובר באי שיבוץ בגין שיקולים מקצועיים".

אפילוג: השאלון

נניח שהשופט באמת כשל בשיקוליו. האם אינו זכאי להגיב לטענות לפני שעונשו נגזר? מה עוד שחלקן לא נראות בסרטון ואשר הועלו מצד אנשי קבוצה שאמורים לתת דוגמה לילדים, והתנהגו כפרחחים.

איך ייתכן ששופט פונה שוב ושוב כדי להבין מדוע לא שובץ ואינו זוכה לתגובה? ואם הוחלט ששגה מקצועית, מדוע לקח לאיגוד חודש להודיע לו על כך, ולמה הוחזר לפני שהוסברה לו טעותו ב"נושא מקצועי מהחשובים ביותר"?

ושאלת השאלות: האם איגוד השופטים מתייחס בחוסר כבוד כזה לאנשיו בעקבות תלונה של כל מנהל קבוצה בכל הליגות, בלי קשר לקבוצה ששמה הולך לפניה?

🔗קישור לטור המלא באתר ״היום״ 👇
https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20640258

שר החרטוט וההפקרות | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

"ראיתי פתאום את הפארסה הזו במשחק של הפועל ת"א מול בני הרצליה, אז נכנסתי לאירוע". כך הודיע במוצ"ש השר שמתעורר מאוחר, מיקי זוהר. מוזר, כי הקרקס בליגת הפארסל החל יומיים קודם. הפועל העמק אירחה את מכבי ת"א ונותרה עם ארבעה שחקנים על הפרקט, כי החמישי נפצע, ומשכה ככה את רוב הרבע האחרון. לא משהו שיכניס לאירוע את שר התרבות והספורט, מהממשלה שנכנסת לאירועים אחרי שהם קורים.

חמישה משחקים מגוחכים כאלה התקיימו בקרב על צלחת העליבות, בטרם כניסת השר לאירוע. מי שסיימו באמת את שביתת השחקנים הישראלים, היו דווקא הזרים של הפועל ת"א, שלקחו את הבדיחה העצובה לקצה. כלומר, נכנסו לאירוע ויצאו בחמש עבירות עוד לפני ההפסקה.

רק אז הבין זוהר שהכל קורה במשמרת שלו, הבטיח בונוסים לשובתים, ורץ לספר לתקשורת. אפשר לחשוב שהכסף בא מכיסו. לאן הוביל "מתווה הצעירים" שלו, שהפך את המאמנים לסדרני עבודה, אפשר לראות כיום בנהירת כדורסלני העתיד למכללות בארה"ב.

העיקר שיו"ר המנהלת הכושלת, ארי שטיינברג, מיהר להתראיין במוצ"ש ולהחניף למשיח ש"הציל את הכדורסל הישראלי". נוסח כמעט זהה לנאום הדביק שנשא לא מזמן בכובעו השני, יו"ר מכון ווינגייט, שם אמר לזוהר כי הוא ומשרדו "הצילו את הספורט הישראלי" כולו. רק הליקוק יכול.

כעבור ימים אחדים ניעור השר משנתו גם בכדורגל. הפועל פ"ת קבעה כי כרטיס למשחק מול בית"ר ירושלים יעלה 170 שקל, וזוהר גילה עוד הזדמנות לגזור קופון בפופוליזם. "גזלה לאור היום", זעק המיניסטר ואף איים בטון של אוליגרך: "אני לא אתן לכדורגל הישראלי מעל 100 מיליון שקל בשנה, והקבוצות יעשקו את האוהדים"...

בוקר טוב באמת. איפה היית ומה עשית לפני פחות מחודש, כשבית"ר דרשה מאוהדי פ"ת 115 שקל, עבור מקום ביציע צדדי מאחורי השער? בכדורגל המופקר שלנו כמעט כולם עושקים מורשים, אבל השר נזכר להיכנס לאירוע כשהעונה למעשה הסתיימה. גם לאירועי האלימות שהיו בה הוא ניסה להיכנס, ולא ידע איך לצאת מזה.

והיה עוד אירוע הקשור לספורט ולכסף, שזוהר נזכר להיכנס אליו השבוע. בעקבות דרישתו, אושר ליו"ר הטוטו שבתאי צור שכר של 28 אלף שקל בחודש - רטרואקטיבית מאוקטובר 2024 – כ-600 אלף שקל במצטבר. ההחלטה התקבלה כבר לפני כשלוש שנים, אבל מתי הזמן האידיאלי להכריז על הזוכה הגדול בטוטו? כשאוטוטו בחירות.

אז מה אם התפקיד נעשה מאז ומתמיד בהתנדבות? בהחלטה אפילו נקבע שההטבה לא תינתן ליו"ר המועצה בעתיד, אלא תהיה אך ורק מנת חלקו של החבר צור, שהוא לגמרי במקרה פעיל בליכוד. מכיוון שאנחנו לפני הפריימריס, לא קשה להמר בעד מי יהיה עכשיו יו"ר הטוטו. אחרת, חברי מרכז עוד יבואו ויגידו לשר הספורט: יצאת דבע!

🔗הטור המלא באתר ״היום״👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20593768

התירוצים המחוצפים של מימר | מתוך הטור המלא באתר Israel Hayom ישראל היום

המפגש בין בני סכנין להפועל ירושלים במחזור ה-21 בדוחא הסתיים ב-0:0 דיכאוני, לא רק על המגרש אלא גם בעמדת הראיונות. "משחקים נגד הקבוצות של שרון הם תמיד מאוד שקולים", החמיא זיו אריה למאמן המארח. "בשנים האחרונות שרון מימר נגד זיו אריה זה ככה, אני מאוד מעריך את זיו", השווה המאמן המארח את התוצאה גם בליקוקים.

מי האמין אז, בסוף ינואר, שהרומן הרומנטי יתנפץ באופן טראומטי. אריה התפטר כדי לא להפריע לקבוצתו להישאר על חשבון מימר, שחתם בינתיים במ.ס. אשדוד וסחף אותה ללאומית.

"לקבל גול כזה בדקה השנייה, מקרן לא מחויבת ולא מנגיחה ישירה, זה משהו של יותר מזל משכל. הגול השני היה הזוי, אחרי נייח", הסביר מימר אחרי התבוסה 3:0 לעירוני טבריה. על השער השלישי שחטף, המאמן המנוצח (שהיה גם הוא ממצב נייח) לא הרחיב. כנראה משום שמיצה את התירוצים ההזויים והלא מחויבים, שהיו בהם יותר התבכיינות משכל.

🔗 קישור לאתר המלא באתר ״היום״ 👇

https://www.israelhayom.co.il/sport/opinions-sport/article/20546555