יוגה עם שרית

לו׳ז השיעורים קצת השתנה וכרגע הוא-

יום א 8:00 יוגה רכה, 19:30 ויג׳נאנה בגניגר
יום ב 16:30 יוגה תרפיה, 18:00 ויג׳נאנה
יום ד׳ 7:45-9:00 ויג׳נאנה, 17:45 ויג׳נאנה
יום ה׳ 8:00 יוגה לחיזוק העצמות

מוזמנות להצטרף 🙏🏻

כל הזמן אני משתנה
אין רגע אחד שיחזור על עצמו,
רגע אני למטה ורגע למעלה.

היוגה תומכת בתנודות (וריטיז)
ההרגלים שלנו (סמסקרות) הזכרונות והתחושות
הדאגות שלנו, חוסר הודאות- חוזרים ועולים כל פעם מחדש.

האימון וההתמדה באימון
יוגה זו דרך ומטרה גם יחד.

להשקיט את האגו, להשקיט את התנודות והסמסקרות.

היוגה לא נשארת על המזרן בסטודיו.
היא חודרת לכל תחומי החיים.
היא מעבר לדיוק של תנוחה.
היוגה היא התחושה, הנשימה, ההקשבה.

יוגה עם שרית

אני רוצה להרגיש טוב
אני רוצה להרגיש מחוברת לתחושות
שלי ולרגשות שלי.
עכשיו אני מבינה שזה בגוף.
הגוף שלי הרבה יותר משוכלל ממה שהראש שלי מספר לי.
אני רוצה להתחבר לגוף הפיזי.
אני רוצה להתחבר לגוף הפראני (של הנשימה)
אני רוצה להתחבר לגוף הרגשי.
כשאני מתרגלת אני מהדקת את הקשר הזה.
היוגה היא המתנה שנתתי לעצמי
וכל יום הוא יום חדש,
בהיר או סוער - להתמיד.
להתחבר לתחושות כל רגע.
לנשום ולתרגל נשימות.
להכיר את עצמי, להבין את עצמי

פגשתי את היוגה לראשונה בהריון הראשון שלי, שנת 1999. המשכתי לאורך השנים להתאמן, לא באדיקות יתרה, עדיין אהבתי לעשות ספורט כמו להזיע ולהתנשף. איכשהו יצא שהיוגה ליוותה אותי ולאט לאט בהדרגה נכנסה לי לחיים.
קיבלתי מתנה, יש לי אותה לתמוך בי מתי שארצה. זה מתחיל מהמודעות לנשימה ומשם לתרגילי נשימה. זה מתחיל פיזי כמו סוג של התעמלות אבל יש לזה רבדים עמוקים יותר.
מתישהו הבנתי שהיוגה מאזנת עבורי את החיים.
היוגה מלמדת אותי על עצמי דרך הגוף, ולא דרך השכל. זה היה משהו חדש בשבילי כי הייתי רגילה מאז הילדות לחשוב בראש.
בעזרת היוגה אני מנסה להיפטר מהרגלים ישנים ומכניסה במקומם דברים חדשים מיטיבים יותר -
למשל אני מתבוננת בנשימה לאורך היום כשאני זוכרת.
להיות משתדלת להיות בקשב לתחושות ולרגשות שלי, וכך לעשות מה שבאמת מתאים ונכון עבורי בכל רגע כמה שניתן.

יוגה עם שרית

הייתי מורה מתחילה וקיבלתי טלפון ממורה ותיקה שאני מעריכה מאוד.
אני זוכרת איפה הייתי, באוטו, וכמה התרגשתי מהצעתה להחליפה.
כך התחלתי ללמד יוגה בהתנדבות.
זאת היתה קבוצה של מחלימות מסרטן במתנס בית פוזנק שבעפולה עלית.
בהתחלה חששתי ולא ידעתי למה לצפות.
אני חושבת שהיא אמרה לי שלא מדברים על המחלה, על המכאובים, על ההתמודדות.
ושאלמד ברכות ובהקשבה. הקבוצה מגוונת.
וזה מה שעשיתי, וזה רק הלך והשתכלל.
היום נפרדתי מהקבוצה, טוב – רק מחלקן, כי תמיד כמה לא מצליחות להגיע.
אני מרגישה הוקרת תודה ענקית על הזכות לפגוש את הנשים האמיצות האלו פעם בשבוע.
לנשום יחד, ולהניע את הגוף.
למדתי מהן, כמו שאני לומדת מכל תלמיד, כי הלימוד הוא תמיד הדדי.
ועוד - ספגתי שם הרבה תעצומות נפש, ואורך רוח.
השהיה במחיצתן היתה זכות עבורי.

חוסר הביטחון שהיה מנת חלקי כל חיי – מתפוגג כשאני מלמדת יוגה.
אין לי הסבר באמת - זה פשוט הדבר שמרגיש לי הכי טבעי לי בעולם.
זה יוצא מתוך הגוף בהרמוניה, כל פעם קצת אחרת.
היוגה היא הוליסטית, ספונטנית ומותאמת לעכשיו, לאנרגיה, ולמי שעומד מולי.
עם ילדים, עם מבוגרים, עם העשב – עם כל מי שמוכן לתרגל יוגה.

אני רוצה להרגיש מסופקת מעצמי.

שאני מספיק טובה -
שאני אמא מספיק טובה, וחברה מספיק טובה, ובת ואחות מספיק טובה, ומורה מספיק טובה.
שאני ישנה מספיק, ואוכלת מספיק מזין, ומתרגלת מספיק ונושמת מספיק טוב, ושהיציבה שלי מספקת.
שאני מפרסמת מספיק, ועובדת מספיק קשה.
שהעסק שלי מתקדם בקצב מספק, ושיש לי מספיק תלמידים.
שאני מתקדמת למימוש העצמי שלי בקצב מספק.
שיש לי מספיק זמן לעצמי, ושאני משמתשת בו ביעילות מספקת.
שאני מספיקה לילדי, ולאמא שלי, ולחברות.
שאני מספיק סבלנית, ומקשיבה מספיק טוב.
שאני מספיק מינית, וגם מספיק חכמה.

מה הסיכוי להיכנס לחדר ולצאת ממנו אחרי שעה קלה עם תחושה של
התפתחות, ריפוי, הגשמה, תקווה, אהבה או שמחה בלב?
תתפלאי אבל זה אפשרי.

הטרנפורמציה של היוגה (תורה עתיקה של אלפי שנים),
התנועה הרכה והמותאמת עם הנשימה המודעת,
משפרת את התחושה הכללית בגוף.
הרעיון של נשיפה והרפיית המאמץ מאפשר לגוף למקד הרפיה בכל מקום שלא נדרש ממנו כיווץ.

זה אימון גופני עם ערך רגשי.
הסטודיו אינטימי וחם, בואו לחוות את כל הטוב הזה ❣️

לפעמים אני פשוט לא מבינה איך אנחנו עושות את זה?
מאיפה אנחנו שואבות את הכוח להמשיך
לקום בבוקר, לתפקד
זה לא מובן מאליו
יש ימים שהכל מרגיש כבד על הכתפיים-מאה טון,
והעורף מתקשח בתגובה.
לפעמים פתאום עולות דמעות כאילו בלי סיבה
משהו נתפס בגב התחתון בצד אחד, או בכיוון הישבן, בימין או שמאל.
יש איזה כאב באיזור השכמות רבתי

הגוף שלנו צורח
ואנחנו מנסות להמשיך קדימה, להתעלם
וזה חוזר - הוא מאותת.
פתאום זה בכף הרגל, או בשורש כף היד.
יש שם משהו, בטוח. זה מפחיד
מקווה שזה כלום, זה יעבור אני לוחשת לעצמי.

זה החיים.

יוגה תרפיה.
תודה על שנתיים של מסע
השנה האחרונה קשה מנשוא
לחפש נקודות של אור
לרכך חלקים קפוצים בגוף
להתאים את האימון לגוף
ובמיוחד לנפש ולתודעה.

לכל אדם יש אימון במיוחד בשבילו
ובאימון שלו המיוחד הגוף מתרכך
והנשימה מתרחבת עם הגוף
התודעה שוקטת
וההתמסרות מתעצמת.

זה לא קסם, אלו היכולות שלנו
ששכחנו אותם מזמן.
הגיע הזמן לחזור לגוף
לתחושות
לנשימה,
ולהאמין בדרך 🙏🏻

מזמינה ליוגה עם שרית בקיבוץ מרחביה,
שיעורי יוגה קבוצתיים ופרטיים, אימונים מותאמים ביוגה תרפיה

ספטמבר הביאה איתה רוחות של סתיו,
מעט קריר יותר ואפשר לנשוף לאט.
משהו באויר השתנה, ויש תחושה של ציפיה.
החיבור לטבע מרגש, מטעין.
יש עננים מגוונים ומרגישים
שמשהו כבר צומח מלמטה.
בסטודיו כבר אפשר לפתוח חלון
ולהביט לירוק לכחול ולאדום לפני שמחשיך.
לרכך את התנוחה עוד קצת
להוסיף תנועה קטנה,
למצוא את המנח הטבעי לעורף.
לעדכן את הלבוש מעט, ואולי את התפריט.
לנוע לאט יותר, אולי לעשות פחות.
להשיל אג׳נדות מיותרות
ולהרגיש מעט יותר קלילה.
להאמין שהשנה תביא איתה בשורה,
מתוך חיבור עמוק לאדמה - למרות הכל!
שנה טובה