פזית דמרי Cta אימון טיפולי באומנות

הערב הנחתי סדנא בנושא הקשבה לקבוצת נשים מדהימה!!!
הכרנו רמות הקשבה שונות, חווינו ותרגלנו אותם.
הקשבה - יוצרת חיבור!
וזה בדיוק מה שהיה בסוף הערב בין בנות הקבוצה .
אני גאה בבנות ששיתפו, שהתנסו, שתירגלו את "שריר ההקשבה" ,יצרו בצבעים, התמודדו עם אתגרים ונהנו.

סדנא בנושא הבית, לרגל יום המשפחה.
איך האישיות שלכם משפיעה על הבית? ומה הבית מעניק לכם?

שיחקנו בקלפים מצויירים באופן מופשט. היא ישבה מולי, הגשתי לה את חפיסת הקלפים והיא בחרה קלף וסיפרה מה היא רואה בקלף.
אני שישבתי מולה ראיתי דברים אחרים מהזווית שלי.
יצרנו יחד ציור מופשט כמו בקלפים.
במהלך היצירה ראיתי את הריכוז, השמחה, הגוף המתנועעלפי קצב השיר שזימזמה לעצמה. אין לי ספק שכל כולה היתה ביצירה המרהיבה. ואחר כך גם סיפרה מה היא רואה ביצירה שלה. פיסה מתוך העולם שלה.
רגעי קסם בחדר האימון :)

ציורים מופשטים ו"הסיפור" שמאחוריהם מאפשרים "הצצה" לעולם הפנימי של המספר המתבונן.

זה התחיל במשחק יצירת ציור משותף והתפתח ליצירת דו שיח וסיפור.
דרך מופלאה להביע רגשות ולהביא את העולם הפנימי של הילד לידי ביטוי.

לאחר מספר ימים של סבב לחימה ואזעקות באיזורנו, נפגשנו השבוע בחדר האימון. הוא בחר בשדון שהציק לו בזמן האזעקות: שדון החוסר שקט.
ובחר כוחות שמנצחים את השדון הזה, ועל כל כח קסם היה לו הסבר...
הכח לחשוב מחוץ לקופסא=בנו את כיפת ברזל.
הכח להמציא וליצור= ליצור טיל שמתפצל לארבע טילים.
הכח להרגיש חופשי=כי זה עוצר את חוסר השקט...
ואז הוא סידר את הכל בצורה של חרב ואמר:
אפשר לנצח את השדון בחרב כוחות!

כמה כח ויצירתיות יש בילד הזה!!!

געגועים לרובין ווילאמס / כתבה: מאיה לב ארי

מה לדעתכם גרם להתאבדותו של רובין ווילאמס?
שחקן מצחיק, מוכשר בחסד, מצליח ומוערך.
האם אלו התרופות שגרמו למותו? ההתמכרות לסמים או אלכוהול? הפרקינסון שהתגלה בגופו? או שמדובר בגורמים אחרים?

לא הכרתי את רובין וויליאמס אישית. מאוד נהנתי מהסרטים שבהם שיחק. תמיד ניכר שהפגין עומק רגשי, רגישות אנושית לאחר. ניתן לראות בתפקידים רבים שבחר לגלם, פנטזיית הצלה שלו את האחר, ואולי שלו את עצמו. הצלה מסביבה לא מקדמת, משיגעון, מילדות להורים לא פנויים רגשית, מחברה קפיטילסטית -שקרית. תמיד תפקידיו הפגינו ערנות לכאב ולסבל האנושי. כדרמה ופסיכותרפיסטית אני אומרת שלא ניתן לומר על אדם אחד לאחד שמה שהוא בוחר לגלם כשחקן מצביע על האתגרים שלו בחיים, אולם כמו שיש בכל בדיחה שמץ של אמת, גם בכל דמות שמגולמת ע"י שחקן, יש נגיעה למיתרי הלב של השחקן. יש משמעות לבחירות מקצועיות. סוג של עיבוד מצבי חיים או התפתחות אישית, דרך מפגש עם תפקידים בימתיים.

אנשים רבים העלו דאגה ליקיריהם, בעקבות התאבדותו של רובין ווילאמס. אם בארזים נפלה שלהבת.. מה יגידו אזובי הקיר? תחומי הבמה יכולים להיות מטלטלים באספקטים רבים, לשחקנים מבוגרים, קל וחומר לשחקנים צעירים.
מכיון שרבים פוחדים לדבר על הנושא החשוב הזה, הוא פעמים רבות נדחק לפינת לב חשוכה, ומתגלה רק לאחר מעשה. ע"ע דודו טופז. מאתגר להיות שחקן. אבל לא רק לשחקנים קשה. גם תלמיד תיכון קשה להיות, גם מלש"ב (מיועד לשירות ביטחון - חייל לפני גיוס) למשפחה של טייסים קשה להיות. במיוחד כשאין לך נתונים להיות טייס. גם תלמיד שעושים עליו חרם ועוד ועוד.

אז מה עושים כדי להקדים תרופה למכה?

אני נזכרת בדבריו של בנד, (2013), שתיאר את המניע העיקרי לאובדנות ככאב לב, שעלול להצטבר, עד לכדי נקודת שבירה (Orbach, 2003).
סוג של בדידות, שנובעת מהקושי לחלוק חוויות חיים מסוימות עם הסביבה, לצד טראומה אלימה שחוו בילדות (Hendin, 1991). כך קורה שהם מסוגלים לחשוב על רצח.. התאבדות = מעשה אלים ביותר של האדם כלפי עצמו. אלימות. תוקפנות. מאין הגיעו לליבו של האדם ששוקל להתאבד? והרי רובין וויליאמס מוכר כשליו, כמופנם, אפילו כעדין ובטח בטח כנעים הליכות.

יתכן שיש אנשים שגרמו לאדם המתאבד כאב עצום, והשאירו אותם בחווייה של בדידות? של אשמה? של שנאה? משם נלקח מושג האלימות הרגשית.
פעמים רבות אנשים חשים שהם כועסים, שונאים ומאשימים עצמם, בזמן שהם בעצם נחנקים מזעם על מישהו בקרבתם!!! ברב המקרים מישהו שאינו נגיש, ולכן לא מתאפשר לבטא כלפיו ישירות את כל הרגשות שהוא מעורר. בסיטואציות כאלו חוסר האונים גדל וגדל. לעיתים סביב המקרה יש ניחוח של התעלמות, הזנחה, נטישה רגשית, אלמנטים פאסיב - אגריסביים (גם אם לא מכוונה עמוקה לפגוע). מה שמוביל את הקורבן לרגשות כגון כאב, חוסר אונים, חוסר טעם, חולשה, פאסיביות ודיכאון. הצטברות של רגשות אלו לעיתים קרובות הופכים לזעם, וזעם הופך לאגרסיביות. קשה לילד לומר לעצמו שהוא כועס על אימו או אביו על חבריו לכיתה, "קל יותר" להפנות אגרסיביות זו כלפי העצמי. כך קורה שאכזבה, זעם ותיסכול מופנמים כלפי העצמי - אדם חש שנאה עצמית, בזמן, שהוא בעצם מרגיש רגשות מורכבים וקשים כלפי מישהו בסביבה שלו!!!! (פרויד, 1917). כך נוצרת בטעות הרגשה שאין מוצא *לכאורה*, *שכביכול* נשארת לבד. 'שזה הגורל שלך'. אבל למעשה זה בכלל לא כך! תמיד יש למי לפנות!!!

כאשר כאב הלב תופח, חשוב וקריטי ביותר לפנות לדמות שאיתה כן אפשר לדבר. כשכאב מצטבר, הוא מכביד על היכולת לראות את המציאות נכונה, הוא מקשה על האדם לתפקד. ברב הפעמים מדובר בעצב ובחוסר תקווה, ולא בדיכאון (ענין זה מוכח סטטיסטית!) (Beck, 1975). הצטברות של כאב לב מובילה לנקודת שבירה. ונקודת השבירה היא המסוכנת ביותר, זו נקודה , שהיא מעבר ליכולתו של אדם לשאת לבדו את מה שהוא עובר. ואם הגעתם אליה - פנו לחבר. פנו למשפחה. שתפו אנשים שאוהבים אתכם. חישבו מה החברים הטובים שלכם או אחיכם, או הוריכם יגידו אם ידעו שהתאבדתם. מישהו שברור לכם שיגיב לבשורה כזו בשברון לב (אליצור ועומר, 1995). האם יש מישהו, שכשאתם מדברים איתו, אתם מרגישים יותר טוב? מישהו שאתם נהנים להיות בחברתו? צלצלו אליו! חבר שאוהב אתכם, יכול הציע נקודת מבט אוהבת עליכם ועל המצב. והרי אם יוודא לו שעשיתם מעשה אובדני, וודאי יחמץ ליבו עד מאוד, על שלא ניסה לעזור, על שלא שם לב לסימנים (Cooke, 2008).
האם אתם נותנים סימנים לגבי רגשותיכם ומחשבותיכם? האם אתם מאפשרים לעצמכם להיות יקרים לאנשים בסביבתכם? תהרהרו רגע במצב הבא: חבר אהוב, גם אם הוא חבר מהילדות - התאבד. איך הייתם מרגישים? קוק (2008) מתאר מצב שכזה בדיוק. כמה הוא היה רוצה לקבל טלפון מהחבר שלו, לפני שהוא לקח את ההחלטה. ולמרות שהם התרחקו עם השנים, כמה הוא היה אהוב ויקר לליבו. משאלה שהגלגל יוכל לחזור לאחור, והם יפגשו. תחושה של החמצה, אם החבר היה יודע שגם אני בן אדם לא מושלם ופונה אלי..

כמובן שמה שיכול מאוד מאוד לעזור , זה פניה לטיפול, היום יש טיפול ציבורי זמין לכל אדם בעלויות זעומות (למשל דרך משרד הרווחה, משרד הבטחון, קופות חולים)!!! ההתחלקות בחוויות הכואבות, עם אדם, שאין מחיר לכך שהוא יודע כגון מטפל - לעיתים פותחת צוהר לדבר ולחשוב על הדברים. לזהות את הרגשות השונים, ולייחסם למקור ולא לעצמי. כשמדובר בדמות מכילה, וגם שעוזרת לראות את האור בקצה המנהרה, את הטעם שיש ב'להחזיק' את הכאב, את האפשרויות המגוונות להתמודדות עם הבעיה, את האופציה להפוך לימון ללימונדה.. יש מי שישמור ביחד איתכם שכאב הלב לא יגיע לנקודת שבירה.
אם חשבתם על התאבדות - לפעמים נדמה ש"סוף העולם הגיע" עבורכם. למען האמת, יש מקרים וחוויות כואבות מאוד מאוד, לפעמים אתה אפילו חושב שהסביבה שלך לא באמת תומכת. יחד עם זאת, הקערה תמיד יכולה להתהפך על פיה. **סביבה תומכת היא פעמים רבות ענין של חיפוש** !!!!
גם אם טיפול זה לא בשבילכם כרגע, לחפש אוזן קשבת ומבינה, יקרב אתכם עוד צעד, להפניית הכאב למקור שיצר אותו ולא פנימה. פנו לידיד לא שיפוטי. לקרוב משפחה. מתוך שיחה עם אדם תומך, חבר, או אפילו הקו של ערן - יכולה להפליא אתכם שנקודת מבט שונה לגמרי שתפרש לכם פתאום על החיים. כך שבכל מקרה, רב הסיכויים שהמוות שלכם הוא החמצה של הרבה טוב שיכול עוד לבוא.

מקורות:
פרויד, ז. (1917) אבל ומלנכוליה
בנד, מ. (2013). סדרת הרצאות בקורס "אובדנות כצוהר לחיים", החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה.
אליצור, א. ועומר ח. (1995). מה תאמר לאדם על הגג
Cooke, D. (2008). A Friend's view of su***de. In Su***de ed. S. Palmer.
Hendin, H. (1991), Psychodynamics of su***dewith particular refernce to the young
Beck, A. T., Kovacs, M. & Weissman, A., (1975). Hopelessness and suicidal behavior