סאטווה - בית ליוגה - Sattva

⁨ ״אני עדיין בתנועה״. המשפט של ליטל, שנשזר יחד עם הרצון שלה לסמל התחלה חדשה, צמיחה ופריחה, לתוך קווים ונקודות 🤍 תודה ליטל על האמון ועל סשן מרגש במיוחד ✨⁩

הכירו את רחלי דהן המופלאה 🤍

רחלי חיה ונושמת תנועה מאז הילדות. במשך 12 שנים עסקה בהתעמלות קרקע ובהתעמלות אומנותית, ובגיל 23 הגיעה במקרה לשיעור היוגה הראשון שלה. מהר מאוד היא הבינה שמצאה את המקום שלה, ושיום אחד תרצה להעביר את הדרך הזו הלאה.

רחלי היא מורה לויני־יוגה, ויניאסה דינמית ופאוור יוגה, ומשלבת את כל הידע והניסיון האלה בשיעורים שלה. התרגולים שלה משלבים כוח, תנועה וזרימה, לצד דיוק, נשימה, יציבה בריאה והקשבה אמיתית לגוף.

יש בה שילוב נהדר של כוח ורכות, אנרגיה ורגישות. היא מקפידה לראות כל מתרגלת ומתרגל, להתאים את התרגול וליצור מרחב שאפשר להתחזק בו בלי להילחם בגוף.

המטרה שלה היא שתצאו מהשיעור חזקים יותר, רגועים יותר ומחוברים יותר לעצמכם, ואנחנו כל כך שמחות שהיא חלק מצוות המורות שלנו ❤️

רחלי מלמדת בסטודיו בימי רביעי ושישי.

בואו להכיר אותה על המזרן ✨

⁨ הייתי ממש בקלות יכולה לפספס את הפריחה של עץ המגנוליה שיש לי בכניסה לבית 🪷

וזה באמת קל לפספס פריחה שנמשכת לרוב כ־24 שעות בלבד, ובמקרה הטוב 48–72 שעות.
אחד הפרחים הכי מלכותיים ויפהפיים שיש, ודווקא הוא פורח לזמן כל כך קצר.

ומה שעוד יותר ריגש אותי, זה שהפריחה הקצרה שלו יצאה בדיוק על הימים הכי ארוכים בשנה.

ביום ראשון השבוע ציינו את יום היוגה הבינלאומי, שחל סביב היום הארוך ביותר בשנה. ודווקא ביום הזה זכיתי לראות את אחד הפרחים בעץ פורח במלוא תפארתו, למשך יממה אחת בלבד, ואז מתחיל לנבול.

ביום הכי ארוך בשנה קיבלתי תזכורת עדינה וכואבת ויפה לכמה הנוכחות ברגע חשובה.
כמה החיים קצרים.
כמה הכל חולף.
כמה קל לפספס את היופי שמתרחש ממש מול העיניים שלנו.

אחת מאבני היסוד בבודהיזם היא המושג אניצ׳ה - הארעיות שחלה על הכל.
הכל בר חלוף.
הכל משתנה כל הזמן.
גם רגעי היופי הגדולים ביותר מגיעים, נפתחים, ואז ממשיכים הלאה.

ואני חושבת שאם הייתי יוצאת כל יום מהבית בריצה, רק כדי להספיק.
להספיק לגן, להספיק לפגישה, להספיק להגיע ל… תשלימו את החסר.
או אם הראש שלי היה שקוע במסך, או עסוק כל הזמן בעתיד או בעבר, ולא פשוט נמצא כאן, עכשיו, אז בוודאות לא הייתי רואה את זה.

לא הייתי שמה לב ליופי הזה שמתרחש לי ממש מול העיניים.

וזה גרם לי לחשוב:
כמה דברים אנחנו מפספסות כי אנחנו לא בנוכחות?

את הילדים שלנו גדלים.
את היופי שלנו.
את הגוף שלנו.
את עצמנו.
את החיים עצמם.

אז המגנוליה המטריפה הזאת הפכה בשבילי לתזכורת קטנה וגדולה:
לעצור.
להתבונן.
לשהות ברגעים כשהם קורים.
לשים לב ליופי שכבר נמצא כאן.

כי לפעמים הוא פורח רק ליום אחד.
ולפעמים היום הזה הוא בדיוק היום שבו הרמנו את הראש.

ובונוס בשקופית השניה: נשיונל ג׳אוגרפיק קטן שצולם ממש על פרח המגנוליה אצלי בחצר.
וגם את זה, אגב, הייתי מפספסת אם לא הייתי עוצרת להתבונן 🪲🐝🌿⁩

שנמשיך לטפח בסבלנות את הזרעים שאנחנו מבקשות לגדל בתוכנו 🌾 חג שבועות שמח, רך ומזין 🤍