24/09/2026
אם היית אורחת אצלך בחג,
יש סיכוי שהיית מקבלת יחס טוב יותר.
היית שואלת את עצמך אם אכלת.
מוזגת לך מים.
אומרת: "עזבי את הכלים, שבי רגע."
אבל זו את.
אז את אוכלת בעמידה.
שותה רק כשאת מרגישה סחרחורת.
ויושבת אחרי שכולם הלכו.
לאורחת את מציעה כיסא.
מעצמך את מבקשת עוד מאמץ.
קטע אה?
אני רוצה להציע לך משהו לסוכות הזה:
תארחי גם את עצמך.
כן, נשמע מוזר.
תני לי רגע.
את כבר יודעת לדאוג שיהיה למישהו אחר נעים.
את שמה לב למה חסר לו.
מכינה מראש.
מפנה מקום.
השבוע תכניסי גם אותך לרשימה.
פורפבור.
יודע יודע...
זה לא תמיד קל בימים רגילים, אז עוד בחג?
בשביל זה אני פותח אתגר של שבעה ימים.
בכל יום, פעולה קטנה של תשומת לב לעצמך.
כזאת שאפשר לעשות גם כשהבית מלא והכיור לא ראה תחתית מאז הבוקר.
למשל?
לשבת לאכול מצלחת, במקום ללקט בעמידה.
לפנות עשר דקות להליכה.
לבקש ממישהו לפנות, ולשבת בלי לקום על כל כפית שחסרה.
קטן?
כן. בכוונה.
כי "אדאג לעצמי כשיהיה זמן" זו הבטחה שקל לדחות.
"היום אני יושבת לאכול" כבר אומר מה לעשות.
רוצה את אתגר ׳׳7 הימים: מתחטבים גם בסוכות״?
כתבי בתגובות "אורחת מחוטבת"
ואשלח לך את פרטי האתגר בפרטי.
יש מקום גם לך בחג הזה.
סליחה.
קודם כל לך.
אוהב מאוד,
ג׳ניה רומסקי
בריאותלי
חג שמח.