13/02/2019
כן ירבו פעילויות מבורכות כאלה
לעבוד עם נוער בסיכון דרך אומניות לחימה זה לא קל.
החברה רגילים לפעילות עם תוצרים מהירים. כל הקטע של להתאמן באופן קבוע בלי לראות שינוי מדהים בעשר דקות הראשונות של השיעור ממש אבל ממש לא מדבר אליהם והחזרה על אותן פעולות מחדש יותר משלוש פעמים –כאן הגזמתי.
ובכל זאת כבר תקופה שאני נפגשת עם שלוש קבוצות של נוער "לא קל" במסגרת בית ספר תיכון ומעבירה להם פעם בשבוע שעה וחצי קראטה.
אוקי הגזמה. אנחנו נמצאים שעה וחצי ביחד, חלק גדול מהזמן אני פשוט מחכה שישתקו (כי החלטתי שאני לא צועקת). אז יש משברים (שלהם ושלי) ויש כעסים (שוב שלהם ושלי) אבל יש גם נקודות אור. מפגשים בהם מגיעה אצלם ההבנה שהם האחראים על ההתנהגות שלהם ושהם יכולים לשתוק ולהתאמן או לעמוד ולהתלונן ואז יש אפילו ארבעים דקות של אימון. כמובן עם הפסקות לצורך הבהרות, תיקונים, עידוד.
ויש ימים ממש מדהימים שאנחנו מסיימים אימון והם אומרים לי "סוף סוף היה אימון מעניין". ומה שעוד יותר טוב ביום הזה הוא שבאמת היה אימון מעניין, היתה אחריות שלהם על עצמם, היתה החלטה של החלשים והחלשות לנסות ולהתאמן, היתה איכפתיות הדדית.
מה עוד צריך?
אגב למתאמנים בתמונה אין קשר אבל היתה צריכה להיות תמונה...
