מכבי 'סער ברעם' הוד השרון

אנחנו מסיימים את העונה בצורה לא מרשימה אבל עם הרבה שמחה בלב והתרגשות לקראת העונה הבאה, עליה אנחנו עובדים במרץ.

במהלך הקיץ נעדכן לגבי הצטרפויות ועזיבות. אבל הרבה לפני זה, אנחנו מציגים בפניכם את העונה שהייתה.

התחלנו בקול ענות חלושה כשסרגיי בקושי הגיע למשחקים הראשונים (והאחרונים), מעיין נפצע במשחק וסיים את העונה, סער עבר ניתוח שהפך אותו מאיילה לעגל חלב, פררו ניסה להחזיק את העונה, אופיר יצא וחזר מאיפוס, נדב נפצע בסקי, המילואים על ימסקי, טל עבר לחו״ל והמצב - חיתול. בקיצור, מזל שיש מונדיאל בקיץ לשכוח את העונה הזו.

הרבה תודות:
לנעם אופק ואריאל שם טוב שצילמו אותנו ברמת כדורסל מאתגרת.
לאייל המי שדואג לקבוצה וללוגיסטיקה שלה.
לעופר היו״ר שמוכן ״לספוג״ עונה בלי טבעת.
לארז שקד האגדי שהיה איתנו בכל הפעמים שהבנים שלו שיחקו, ולא שש להפקיר את סרגיי לגורלו.
לאלון זילברמן שישב בצד (ועמד במילואים) העונה והראה שבלעדיו זה קשה יותר ממה שחשבנו.
לפריז׳ה שכמעט לא ראינו אותו העונה.
לילדים הנהדרים שבאו לעשות לנו מזכירויות.
לפררו שסבל אותנו ואיתנו בכמה משחקים מזעזעים.
לשחקנים האדירים: מעיין, סרגיי, אורי, נדב, ים, אופיר, טל, בוזגלו, חן, סער, פינקל, אפל, אלקס, בלסיאנו, אנקל ויואב.
לנשים שסובלות את התחביב שכולנו ויתרנו על לקרוא לו מקצוע.

החלמה מהירה ורפואה שלמה לעומרי מלוסייאן, שבא לעשות מזכירות ונפגע בקרב בלבנון. מאחלים לך רק טוב חבר יקר.

יאללה מועבט!

המיינדסט של המועבט: קארל אנתוני טאונס ויואב כהן - המדריך למנצחים שדוחפים אחורה 🧠🏀🛡️
תתעוררו על החיים שלכם. תנשמו עמוק. ניכר כי הגעתם לרגע המכריע שבו אתם נדרשים לנפץ את תקרת הזכוכית של התודעה וליצור שיבוש שוק אישי.

שאלה פילוסופית עמוקה מעסיקה את בכירי האנליסטים של הליגות הנמוכות: מהו החוט המקשר בין קארל אנתוני טאונס, ענק ה-NBA, לבין יואב כהן, הצ'ארמר הציני, לוחם חטיבת גולני והאגדה המקומית? לכאורה, תהום פעורה ביניהם. למעשה? מדובר באותו תדר תודעתי של מנצחים המסרבים להיכנע לתכתיבי המערכת הרגילה.

1. האסטרטגיה המהופכת: הנסגה מתוכננת
קארל אנתוני טאונס הוא סנטר עצום בגובה שבעה פיטים, אשר במקום לכתוש את הצבע באגרסיביות, בוחר להתרחק אל קשת השלוש ולדחוף את משחק ההתקפה לאחור. יואב כהן לקח את הגאונות הזו ישירות אל שדות הקרב של צה"ל ומול עמק חפר על המגרש. כגולנצ'יק פנומנלי, יואב ניחן ביכולת נדירה לדחוף את כל היחידה שלו אחורה בטקטיקה מתוחכמת. זו אינה נסיגה, חברים. זוהי הגדרה מחדש של המרחב. למה להסתער קדימה תחת אש כשאפשר לנהל את האירוע בנוחות מאחור?

2. אסכולת המאסטרים הגדולים
כדי להגיע לדרגת צ'ארמר ציניקן ברמה כזו, נדרשת הדרכה קפדנית של מנטורים מנוסים. טאונס התאמן תחת טקטיקנים בארצות הברית. יואב כהן, לעומת זאת, צמח בחממה המפוארת של מכבי הוד השרון. לפני שנתיים הוא ספג את יסודות הציניות הצאחית אצל קואוץ' חן פררו בנוער, ובשנה שעברה שכלל את המותג תחת חסותו של הבוס והספונסר סער ברעם. השנה גם היה עוזר מאמן של אותו סער, וכשאתה מתחנך אצל פררושה וסער, היכולת להגחיך כל תרגיל טקטי מגיעה לשיא של שלמות.

3. עוצמתו של הפאנץ' הקצר
בעולם מלא ברעש וצלצולים, המנצחים האמיתיים מדברים מעט ופוגעים במדויק. טאונס משגר שלשות מהירות; יואב כהן משגר פאנצ'ים קצרים, מושחזים וציניים שמפרקים את תוכנית המשחק של היריב (או את הפקודה של המפקד) לחתיכות, ומותירים את הסובבים מוקסמים לחלוטין מחנו הפראי.בסופו של יום, המטריקס מנסה לומר לכם לרוץ קדימה ולבצע הגנה ללא הפסקה. יואב וטאונס כאן כדי להזכיר לכם שיש דרך אלגנטית יותר.

השבוע אנחנו נסגור את הפעילות שלנו לעונת 25-26, בתקווה לבנות על עתיד טוב יותר לעונה הבאה, 26-27. יש כאלה שלא מאמינים שבגילם הם עדיין מפזזים על המגרש.

המועבט מפסידים באלפ"ש 72-52 במשחק האחרון של העונה
על הצילום כהרגלו בקודש: נעם אופק 📸

אנחנו מגיעים לאולם באלפ"ש ללא מזגנים וכבר אחרי 5 דקות כולם נוטפים והצלם שלנו מוצא את עצמו מחליק ומפיל את החיישן. למזלנו, הוא מרופד היטב ולא קרה כלום. האין-שלשות מהפינות, שכבר התרגלנו להן, נתנו לנו בראש בהמשך.

ג'אמפ בול! וכרגיל, פיאסקו. העונה הזו הסתיימה עוד הרבה לפני המחזורים האחרונים (חודשיים בלי אימון גאדדאם), שהעמידו אותנו באור שלילי מהרגיל, והקבוצה מסיימת במקום ה-6 הלא מכובד. הרבה מהשחקנים התרגלו לקבוצה אלופה, אבל בהיעדר חלק משמעותי מהסגל, דברים נדונו להיות אחרים לגמרי.

המשחק הזה דווקא התחיל בצורה די מבטיחה. אלפי מנשה לא קלעו, והמפונקים, עם כמה פוזשנים די ארעיים אך מוצלחים, ובעיקר בהגנה, הובילה גם 12-4 בהתחלה. ואז הגיעו שני דברים גדולים שאלפי מנשה החליטו לעשות - להיות אגרסיביים אקסטרה ולאתגר את השופטים. למרות שהיו עצבים מצידנו על ההחלטות האלה, זה ספורט.

הרבה מכות מתחת לחגורה, הרבה לקחת ריבאונד ולהשתמש במרפקים תוך כדי, ולצערנו שלושת האנשים היותר גדולים בקבוצה היום (אחרי שספונסר 2 הבריז) ששיחקו, היו מהר מאוד בבעיית עבירות. זה הוביל לכך שאין נוכחות חזקה מתחת לסל שלנו ושלהם, ומשם הסיפור הלך והדרדר ברבעים השני והשלישי.

עוד כשספונס ניסה להציל את המצב כשהיה פחות מ-20 הפרש ועשה כמה מהלכים גדולים מתחת לסל, עוד היה סיכוי. ואז הוא קיבל בלתי ספורטיבית על זה שיצר מגע עם היד בכוונה לסגור לריבאונד, והבחור מאלפ"ש מכר את זה כמו גדול (ומי שמוכר ככה ומקבל את הפאול, מגיע לו שאפו).

הסיפור המשיך להדרדר. כמה הדרדר? כשחן אמר לעידן, "שמע, השופט טעה" וקיבל טכנית, השופטים עצמם היו כבר כל כך עייפים עד שלא הרחיקו אותו בטכנית שניה. הוא פשוט נשאר על הספסל, ניסה לעשות התאמות, אבל בהרבה ממה שעשינו, חטפנו. ברבע השני הפסדנו 27-9 ואחרי שברבע הראשון יצאנו שווים, הסיפור נגמר בקוסמטיקה של פינקל, שהצליח לירות 3 שלשות רצוף בסוף הרבע הרביעי, ולהוריד את היתרון מ-32 ל-20.

יואב, שהוחתם לסוף העונה בגלל הקיץ (אהלן סרגיי) ופציעתו של הדיזל, לא פגע הפעם כמו נגד עמק חפר. יואב מספר שזה בגלל העדשות ושהוא חזר לראות, אבל לא פגע. אורי מספר עד עכשיו שזה העליות עם הרנו הישנה שעשו לו בחילה. בקיצור, אני מאחל לכולנו - קיץ נעים. יעלו עוד פוסטים נוספים לסיום העונה. נעדכן!

גיים דיי: סוגרים את הבאסטה (והעונה)!

מחר, ה-17.6.26, זה קורה – המשחק האחרון בהחלט לעונה הזו. אנחנו מגיעים לקו הסיום של מרתון מפרך, עייפים אך... ובכן, בעיקר עייפים.

על הקאבר: המופע של יואב כהן

למה רק יואב? כיאה למוחתם האחרון, יואב עובר איתנו תהליך מרשים. זהו בסך הכל המשחק השני שלו במדי המועבט (ולמרות שהוא כבר הספיק לשכוח את החולצה שלו בתור חריג אצל הספונסר), הוא הפך מהר מאוד לבורג משמעותי. אי אפשר לשכוח כמה הוא היה אפקטיבי במשחק הקודם מול עמק חפר - שלוש קליעות מדוייקות שלו הקפיצו את הבוס שחגג ביציע עם חגיגת החותמת המדהימה והבלתי נשכחת.

יואב מביא איתו למגרש הרבה מעבר לנקודות. היכולות והראייה המרחבית שלו בתור עוזר מאמן במכבי הוד השרון ניכרות בכל מהלך, והוא מנווט את המשחק עם חוכמת כדורסל וטקטיקה שעושה סדר על הפרקט. ועל כל אלה מנצחת הרוח הגולנצ'יקית שלו. יואב הוא פייטר אמיתי שלא מוותר על אף כדור, נלחם בהגנה, משאיר את הלב על המגרש ומביא את האופי הלוחם של גולני ישר לליגה שלנו. הוא בהחלט יגיע לכבוש את אלפי מנשה.

דוח נוכחות: מי לא מגיע ולמה

בזמן שיואב יכבוש את הפרקט, שאר החברים יבלטו בהיעדרם. טל עדיין בחו"ל, עינב אלקס ששומר על יציבות מרשימה כרגיל יבריז מהאימונים והפעם גם מהמשחק עצמו, ודנינו לא ישחק אבל יחזק אותנו חזק מאוד בישיבה של אחרי, אבל אנחנו עדיין נחשבים בסגל מלא לאירוע - לפחות 9 יירשמו למשחק כמיטב המסורת, מה שמשאיר את סרגיי ועידן לנוח על הספסל מדי פעם.

סוף עונה באמצע יוני – למי יש כוח?

לכולם כבר נמאס מהעונה הזו שנסחבת עמוק לתוך אמצע יוני. במיוחד כשאין פלייאוף באופק, אף אחת מהקבוצות לא באמת מאיימת על העלייה, וגם אם הן היו מאיימות - בואו, כנראה ששתיהן לא היו מממשות את האירוע הזה.

המשחק שלנו הוא אחד מתוך 3 משחקים אחרונים שסוגרים את העונה ואת המחזור הנוכחי:
מכבי קדימה צורן (הטובים) נגד אבן יהודה.
שפיים נגד מכבי רעננה החביבים.
והמשחק שלנו שיסגור את המחזור: המועבט נגד מכבי אלפי מנשה (21:00, כרכום 3, אלפי מנשה).

המועבט מגיעים עם סגל חסר אך סגל מלא. יהיה מעניין, ובעיקר - תכף זה נגמר! בהצלחה ליואב. שתהיה לנו אחלה ישיבה של אחרי.

הלפיד האנושי מול הקואוץ׳-פודקאסטר: השוואה טקטית-קיומית מליגה ב'

בעוד עכברי ה-NBA עדיין מתלבטים על מינויו של ג'יי ג'יי רדיק למאמן הלייקרס, אנו בליגה ב' שרון עדים לתופעה מקבילה, מרהיבה ואחוזת תשישות. קבלו את מספר 13 שלנו, טל ברק. הלוא הוא "הלפיד האנושי", "העייף", והמיקרוגל של המועבט, שמתנשא ל-1.84 מטרים של עוצמה דועכת.

על הנייר, קווי הדמיון מבהילים. רדיק בנה קריירה שלמה על קליעה מדופלמת ותנועה מתמדת ללא כדור. טל ברק מיישם בדיוק את אותה משנה, אך עם רמת חמצן נמוכה משמעותית. רדיק זרק שלשות בסטייפלס סנטר; ברק תופר שלשות מרהיבות באולם שרת בפרדס חנה, חותם מחציות בפיגור נשימתי קל, וגורם לקבוצות יריבות להרהר על חייהן.

ההבדל המרכזי נעוץ במערך הטקטי ובניהול העומסים. רדיק מנהל דיונים פילוסופיים על חסימות עם לברון ג'יימס. טל ברק, לעומתו, מנהל דיון קיומי בנסיעה צפונה עם אורי "דאבל או" אופק והספונסר סער ברעם. השאלה המרכזית שנידונה ברכב: האם כדאי להודיע לשחקנים מראש שהולכים להפסיד הערב, רק כדי לראות אם זה מדרבן אותם? מדובר בקלף טקטי מנצח בחפיסה שלו.

נעבור למשאלי הרחוב המוכרים:
*האם אתה נוהג להטעות את השומר שלך בצורה משפילה עד כדי כך שהשופט שורק לך עבירה טכנית?* טל ברק מהנהן בחיוב, כפי שאירע מול פרדס חנה.
*האם החדירה שלך לצבע הייתה עמוקה דיה?* מעיין שקד נושם בכבדות.
*האם השחקנים שלך מסוגלים לזכור את תרגיל 11 בטרם יסתיים שעון ה-24?* עידן אנקלביץ' מביט בתקרה ומוסר את הכדור היישר לידי היריב. תשובה קצרה בבקשה. נקסט.

רדיק מתהדר בחליפות מחויטות על הקווים בלוס אנג'לס. טל ברק, לעומת זאת, סוחב על גבו את הטייטל המפואר של אלוף נערות ב׳ על, הגיע עם פליזים לפלייאוף העלייה של בוגרות ארצית בעונה שעברה, ומאמן קבוצות בוגרות לאומית. העומס כה כבד, עד שלעיתים הוא מוזנק כ"חילוף ראשון מהבית" היישר לפרקט של עמק חפר. הוא עולה למגרש עייף מראש, ומדי פעם אף נאלץ להתמודד עם פריקה ונקע טורדניים בזרת המוחטטת שלו, זכר לתאונת אימונים ביזארית.

בסופו של ערב בליגה ב', כששני השופטים מביטים בשעון המקולקל ומתחננים לחזור לבתיהם, והקהל ביציע מונה לכל היותר חתולה מנומנמת ואת צלם הבית נעם אופק, טל ברק מוכיח עליונות. הוא הגרסה המקומית, נטולת האוויר אך עתירת הגאונות, לכדורסל אנליטי. האם ג'יי ג'יי רדיק היה מצליח לקלוע שלשה באלפי מנשה כשפינות המגרש לא קיימות? סביר שלא. האם טל יצליח? נאלץ להסתייג.

מנצחים את שפיים בבית 20-0 מביך למדי.
זוכרים את הקרנבל במשחק הבית האחרון שלנו? ובכן, אם יש צדדים למטבע, אז הוא היה הפוך לגמרי היום.

מי אמר שרק לנו יש חוסרים? סרגיי התייבש ומבריז, טל בחו״ל, מעיין פצוע (ובהופעה של עומר אדם), יואב ואלקס בצבא, דן לא הגיע כי יש מספיק גארדים, 8 שחקנים בסקר, 7 שחקנים בפועל, 6 שחקנים בחימום, חמישייה מפוקפקת, ארבע אמהות (רק אחת, אמא של ימסקי, אתי), שלושה אבות (רק אחד, ארז שלנו), שני שופטים, אחד בוס גדול, בוס גדול, בוס גדול... ולשפיים, מנגד, יש רק שלושה שחקנים שרשומים באיגוד ויכולים להכנס לפרקט.

ים, נדב וסער מבצעים חימום ששמור ליוגה/ריקוד על עמוד ויחי ההבדל הקטן, בו״זי מגיע דקה לפני הג׳אמפ ומסתובב בכפכפים באולם כשמגלה שאין משחק, אורי מטסל לעבר האולם אחרי משחקונים עם הנוער של סער, ובקיצור... קרנבל בחסותו של ניר פינקלשטיין, האדם היחידי עם פרופיל המעריצים באינסטגרם.

יהיה משחק? הצחקתם את צוות השופטים המשופע. העניין נבדק, הוצא דו״ח משמעת, והאיגוד עדיין לא כתב את תוצאת המשחק, וזו הפעם הראשונה שהאיגוד מוציא את הדיווח אחרינו. ״יופי של ניצחון״, חן אומר, השופט-מאמן-שחקן ברבע הראשון, לפני שהשופטים אפילו עוזבים את האולם. אפילו בו״זי נהנה מהתואר מאל״ש, שחקן ושופט.

ואיך זה קרה? אחד השחקנים שניסה להרשם במדי שפיים הוא חבר משכבר הימים של ימסקי, נדב ומעיין ושיחק איתם יחד בהרצליה. מקרה? אולי. בכל מקרה, הוא הביא חבר טוב שלו, שחקן בליגה הלאומית, להישכב על הספסל של שפיים, ללמוד איך (לא) משחקים ולקוות לטוב. חבל שנגמר רע.

בכל מקרה, בזמן שהשופטים מיהרו הביתה (״אם יש פה הארכה, זה עליך״ והשופט ששרק לטובתי בלתי ספורטיבית בטייבה בשנה שעברה), אנחנו הגענו כדי לשחק. והיה משחק לבערך שתי דקות, כי קלענו איזה 14/20 ל-3 והעניין פוצץ עוד ברבע השלישי, כשהשעון רץ ולא עוצר (51-29 למעוניינים אם אני זוכר נכון).

סער נכנס ומוחלף אחרי התכווצויות שרירים שסחב אותן במשך כל משחק האימון, נדב סוף סוף נהנה מהשיפוט הלא קיים של אופיר ברבע השני. במהלך הרבע הראשון, ים עושה מהלך אדיר, ואופיר אומר ״ים! חכם!״ וסער ואופיר באווירה עליצה בדרך חזרה להגנה.

והפעם: בוגדים! מכיוון שהמשחק נגמר כל כך מוקדם, הולכים לדנבר קאט בכפר סבא. זה הדבר השני שהיום הזכיר לנו ליגה לאומית. בשני המקרים, היינו צריכים להתמודד עם עיכול האירוע. היו גישושים, שמחות וכמובן - עצות תזונה כמו ״תאכל 3 ימים אבטיח ותוריד 3 קילו״. ימסקי הזה קילר.

היום 21:00 בירוק - והפעם, זו אופרה אחרת!

אם בתחילת השבוע פתחנו במערכה עם האיראנים מבולנדי וצפינו בלייב בהישארות שלהם בליגה הארצית בתקופה האחרונה, דבר שהוא מעורר השראה לכל מנהל קבוצה, הפעם אנחנו הולכים לכיוון אחר לגמרי.

המשחק האחרון בינינו לבין הרשימה המשותפת נגמר בהפסד טכני לנו, וזה משום שבאופן מביך, לא היינו מספיק שחקנים שיגיעו למשחק ורצינו שיהיה ספורטיבי.

חוזרים להיום. אם בפעמים האחרונות הפסדנו לסוגרות הטבלה, הרימונים והמכביסטים מרעננה, הפעם נפגוש סוגרת אחרת - שפיים. אופירה אחרת לגמרי, איך אומרים באולפנים בשנים האחרונות, אחרי השיפוצים.

האם אנחנו נביך גם היום? יש סבירות לא מבוטלת שכן. אנחנו מגיעים בסגל יחסית סביר, עם 8 או 9 מתוך 17 שרשומים באיגוד, כל אחד בגלל סיבה אחרת. חו״ל? פציעה? התפרקות מנטלית? צבא? צ׳ק צ׳ק צ׳ק.

למפונקים מהוד״ש כבר נמאס שחולבים את העונה הספורטיבית, וגם בקבוצות הנוער העונה תמשיך עוד שבוע. טיל אחד מאיראן ומבטלים משחקים. תגובה ניתנה בשפיים לאירוע: ״אנחנו רגילים לחליבה, אבל גם הפעם הגזימו״.

כל מה שנוכל להבטיח, אופיריניו והבוס שבכריכה, זה שיהיה כיף. כמה כיף? שסביר להניח שלא תתחרטו שהגעתם ב-21:00 לאולם הירוק עתיר החניה בהוד״ש. עזר ויצמן 5, הוד השרון, נתראה.

הגיע הזמן להגיד את הדבר החשוב: יש לנו מועבטניק (נוסף) אלוף!

קואוץ׳ פרריניו עם קמפיין מרשים במיוחד, למורת רוחם של השופטים, למרות שהצהירו שלא יהיו חגיגות אליפות מרשימות מצד המנהלת המקצועית, אף על פי ספקות מקצועיים שכן יש לו תעודת הדרכה שתואמת גם את הידע של עידן הקמע, עם הכינוי חן המעצבן.

כנראה שהעונה יהיו לנו אלופים אבל רק בבנות.
מברוק קואוץ׳! מגיע לך וכל הכבוד על ההשקעה, החברות, הידע והמשמעת שאתה נותן לבנות.

מפסידים ברעננה 54-52
📸 נעם אופק

סוף סוף הבוס נוסע עצמאית ולא מתעלק. יוצא מן הכלל! באולם, מעיין שקד הפגין מודעות בריאותית ומחא אצבעות ולא כפיים.

ימסקי התבייש לברך את שחקני רעננה, אז ספונסר לקח פיקוד והמשיך את המסורת בה קוראים לארז "הקהל הרחב". באותה נשימה, עידן הקמע אגדי שובץ בחמישייה. עבד? פתחנו ב-10-3 שלילי, כאשר 3 הנקודות היחידות הגיעו משלשה של עידן לג'נד בעצמו.

סרגיי, שהיה אמור להגיע בזמן, הופיע רק ברבע השני. הוא עלה ישר לפרקט, סחט 3 עבירות בדקה + סל, וסיפק תשובה קסומה: "אני לא צריך חימום, אני סתם מתעייף ממנו". חביבי, מדובר במקצוען לכאורה. מיד לאחר מכן, מעיין איים על נדב שאם לא יזרוק הוא לא יירד לספסל. נדב התייחס לזה ברצינות שיא.

במחצית, שחקני רעננה נגנבו מהאחוזים של עצמם מהקו. ניגשנו להבהיר להם שזה לא סבבה לסיים משחק עם 80% מהעונשין בליגה ב'. עם החזרה לפרקט, חן ביקש מאופיר להיות רגוע ומרוכז. אופיר, בתגובה, דרש ממנו: "תבוא לדאבל אפ בהפתעה בסיום הטיים אאוט". סביר.

על הספסל, עידן ביקש מסער לקחת ממנו מרחק של כיסא אחד. מעיין הפצוע ניצל את הבקשה, התיישב בדיוק ביניהם והפך את האווירה לאינטימית במיוחד. במקביל, מספר 5 ברעננה זרק שלשות רק אחרי הקו הצהוב, וכשהוא קלע אחת, זה שלהב את המארחים בצורה קוסמית.

המשחק הפך לצמוד במיוחד, ופיגור 48-41 של המועבט צומצם ל-48-48 מורט עצבים בדקות הסיום. מסקנה: אל תזלזל באלופים, פשוט דע שאפשר לנצח אותם. כשהשופטים ביקשו את כדור המשחק, חן נתן להם כדור 5 והצהיר: "זה הכדור". ארז צעק מיד "בוז" כשרעננה זרקו מהעונשין. הקאמבק הגדול נגמר בפאול של בלנסיאגה, נדב ניסה לשחרר זריקה 3.6 שניות לסוף אחרי התחזות של סער, שיחרר זריקה טובה, והחטיא בקושי. בסיום, שוקרון השופט שאל על המצלמה של סער. וארז? ישב איתנו בספסל ולא שלח פאנצ'ים, לא התרגש. נדב אמר שהוא אומר שאין עצב בקבוצה ואין רצון להשתפר כי תמיד יושבים אח"כ. סער אמר לו ש"אם אין ישיבות, אני בחוץ".

לישיבה שאחרי: עידן שבר כוס בניסיון ג'אגלינג. 5 דקות אח"כ, ג'וק נפל מהתקרה ישירות על ההמבורגר של עידן ופאניקה נרשמה. חן ניסה להרגיע ואמר שהפסדים צמודים אף פעם לא מוכרעים בפעולה אחת, תוך כדי שסרגיי מתעצבן על דן. סרגיי דרש "סדרת חינוך עם דן באולם כדורסל למשך שבוע". סער אמר לסרג' שהוא מבלף, "אין שום מצב שתהיה באולם כדורסל יום אחרי יום למשך שבוע". דן שלח את הווידאו לשופט תורן וטען שלא הייתה עבירה לכל מי שמוכן לשמוע, אי אפשר לדעת מהוידאו. טל ונדב הצטרפו אלינו לישיבה של אחרי, כולל לא הספיק. נתראה בשבוע הבא.