Assaf Balzamovich Yoga & Acro

ימים אחרונים להרשמה מוקדמת לקורס אקרויוגה למתחילים בגבעת יואב!

פרטים פה ==> http://bit.ly/2EBHNpc

Hand standing in India

A much needed heart opener in the sun☀️❤️

How the world has changed... this picture was taken just a few weeks before covid broke out in Italy...

Came across this beautiful artwork and had the urge to make some weird pose net to it...

I love the way this tiny thing makes me get down on the floor and feel like a child again :)

One day in a magical forest in India...

One of the poses I neglect, and it's a shame because a good heart opener is always a great thing to help me breath and refocus on the important things in life.

In the heat or in the snow, you've got to do what you've got to do....






























📸

איך חגגתם את חג החירות?

האמת שלי היה חג מאוד לא קל.
אני חושב שהשנה אני מרגיש הכי פחות "חירות" ממה שהרגשתי בשנים האחרונות.
ברמה הכי פרקטית זה פשוט עניין של מחויביויות, כשיש לך יותר כאלו אתה מרגיש פחות חופשי, די פשוט.
ברמה שמעבר, כנראה שצרות היום יום הרחיקו אותי מתחושת החיבור והחופש הרוחני הנכסף.
אז נראה לי שזו הזדמנות טובה להיזכר במה היוגה אומרת על חופש.
בגדול, חופש, או מוקשה (moksha), הוא מטרת העל של היוגה.
החופש הזה הוא בעצם שחרור מהאגו, וזה לא בדיוק האגו של פרויד.
האגו הזה הוא בעצם כל מה שמזוהה עם העצמי הגשמי, בכל הרמות.
במונחים של ודנטה, אפשר להגיד שהשחרור הזה הוא ההבנה שאתה והאלוהות זה אותו דבר.
כמו שאומרת המנטרה הוודית - Tat twam asi - בתרגום חופשי "אתה זה" כלומר האלוהות הזו שאתה מהרהר בה, זה אתה.
אנלוגיה של אחד המורים שאני אוהב אומרת: "התודעה היא כמו חשמל, אתה מתחבר אליו דרך שקע בקיר אבל החשמל שמפעיל לך את המחשב והחשמל שזורם דרך המנורה הוא אותו חשמל, רק כשאתה מתחבר אליו הוא בא לידי ביטוי אבל הוא נמצא שם כל הזמן" משמע, התודעה שלי והתודעה של כל דבר אחר בקיום היא במקור אותו הדבר.
כשאנחנו מתחילים (אני לא יכול לספר על השלבים שמעבר להתחלה כי חוויתי מעט מאוד מהם) להפריד בין האני הגשמי לבין התודעה, החיים הופכים להרבה יותר שלווים, הרבה פחות דרמטיים ובאופן כללי יותר נעימים. אולי זה מה שהרבה אנשים קוראים לו רוחניות.

בכל מקום בחיים שנתקלתי בפילוסופיה הזו ובאלו שמלמדים אותה, עולה תמיד השאלה
איך לוקחים את הסיפור הנחמד הזה והופכים אותו למציאות,
איך מרגישים את זה ביום יום?
כי לספר לי על אלוהות אפשר בכל מני דרכים, בכל מני מסורות ובכל מני שפות.
אבל להרגיש את האלוהות, להתחבר ליקום, לקיום, לאמא אדמה, לחלל או לכל תיאור קוסמי אחר, זה כבר הרבה יותר מורכב.

אז אני חושב שבאמת כל הנחלים זורמים לים, והים הוא אותו ים.
אני בטוח שאפשר להרגיש אלוהות בעזרת כל תרגול רוחני באשר הוא,
זה יכול להיות דרך פולחן דתי, דרך טקסים שמאניים, דרך תפילות, דרך נשימה, דרך מדיטציה, דרך ריקוד ואני בטוח שיש עוד הרבה.
הדבר החשוב הוא באמת לעשות את התרגול הזה ולהתמיד.
כמו שאנחנו לא שותלים זרע באדמה ואחרי יומיים חופרים אותו החוצה כדי לבדוק אם הוא נבט.
אנחנו לא צריכים לשאול את עצמינו כל יום אחרי שעשינו מדיטציה אם פגשנו היום את אלוהים.
תרגול, אמונה והתמדה יכולים בהחלט להביא אותנו לשם.

נמסטה