Alon Run&volley

הכי קל להגיד לעצמנו "מחר מתחילים", או משהו בסגנון "מכוון שעון ל5 וכבר הולך לישון עם נעליים⏰" אבל זה באמת באסה.... לרוץ לבד, ועוד בשעות האלה...אז בואו נרוץ ביחד אחרי העבודה !!!🏃‍♂️🏃‍♀️

אני מזמין אתכם להצטרף אליי לקבוצת הריצה החדשה שנפתחת בפארק הלאומי ברמת גן, ותתכנס בימי שני ורביעי בערב לשעה של הנאה צרופה, שכוללת:
ריצה 🏃‍♂️🏃‍♀️✔️
חיזוקים ✔️
תרגילי גמישות ✔️
מתיחות ושאר ירקות 🥒🥑✔️

הקבוצה תפעל בהדרכתי, אלון רם:
בוגר יחידה מיוחדת, בוגר קורס מדריכים מטעם מכון וינגייט, בוגר קורס ריצות ארוכות מטעם קמפוס שיאים ו....ספורטאי פעיל בתחום הריצה בעל שיאים אישיים של 36:32 ל10 ק"מ, ו17:01 ל5 ק"מ.

אז תכלס...אין למה לחכות, בואו !⬆️🏃‍♂️✔️.
פרטים נוספים, תיאום הגעה וסתם קשקושים: בפרטי או בנייד 0509352474 📞📞

אני עדיין מתקשה לעכל את התוצאה.. אבל המגמה נמשכת. אחרי שהרגשתי טוב כל השבוע, הייתה בי תחושה שהשבוע אשבור את השיא משבוע שעבר בסביון, ולפעמים כשמאמינים ועובדים קשה, חלומות מתגשמים..
תמונה אחת שווה אלף מילים, וגם כמה אלפי קילומטרים...

מחסום השעתיים במרתון:
מספר ניסיונות בוצעו, עשרות ספקולציות ומחקרים בוצעו בנושא, ועדיין, השאלה הגדולה עומדת במקומה: האם (ומתי) ירוץ בן אנוש ריצת מרתון בפחות משעתיים ? אמנם בשנים האחרונות ההתקדמות מרשימה, אך עדיין, רץ המרתון הטוב בעולם כיום, אליוד קיפצ'וגה, היה רחוק 25 שניות משם בפרוייקט של נייקי (לא רשמי, שימוש לא תקין במכתיבי קצב והקפות של מסלול הפורמולה 1), ו99 שניות במרתון ברלין האחרון, כשקבע את שיא העולם הרשמי. הכתבה הבאה לקוחה מירחון פיזיולוגיה אמריקאי, שמוכיחה כי יש לנו סיבות להיות אופטימיים.

https://www.physiology.org/doi/full/10.1152/japplphysiol.00563.2010

The two-hour marathon: who and when? | Journal of Applied Physiology

8*800 intervals. 2:38 avg per 800, 1:30 recovery

חותם בוקר נהדר הבוקר במרוץ כפר סבא
שיא אישי חדש ל10 ק"מ והרבה אופטימיות להמשך.
רוצים לקבל טיפ של אלופים שיגרום לכם לעשות קפיצת מדרגה ביכולת? תנסו אותי 🏃‍♂️🔥

אנשים שואלים אותי לפעמים מה אני מוצא בענף הריצה, למה הוא כל כך קוסם לי ומה מניע אותי לקחת את עצמי לקצה פעם אחרי פעם למרות שאיני מקצוען ואיני מתפרנס מעצם היותי מתחרה.
פוסט מעניין ורגשי בעניין פרסמת לפני מספר חודשים ואפרסם אותו גם כאן מאוחר יותר, אך התשובה הפשוטה לכך, היא שבעיניי יש גדולה רבה להגעה להישגים בענף הזה.
יש המון רגעים אפורים, יש המון רגעי קושי, וכמעט אף פעם אתה לא קם עם חיוך ענק ב5 בבוקר כשקר בחוץ, ובתכלס ? זה עדיין מרגיש לפעמים כמו אמצע הלילה.
זה אף פעם לא כיף לרוץ סביב גבעת המופעים בשיא הכוח, לדעת שהסט רק התחיל ואין לך אוויר, ואחרי ה1000 הזה, יש לך עוד שבעה כאלה.
זה אף פעם לא "מסתדר" לך לרוץ בעלייה בחול הטובעני של רמת השרון כשהלב מאיים לפרוץ מהמקום ואתה מתנשף, ויודע, שבשבוע הבא תעשה בדיוק את אותו דבר, ויש מצב שגם הגשם יבוא לבקר.
בתכלס, ההתקדמות בעולם הריצות הארוכות מורכבת מהמון סבל, המון סיזיפיות, המון ימים שחורים ורגעים אפורים, ומדי פעם, זה יכול להגיע פעם בשבועיים ולפעמים גם פעם בחודשיים, תגיע לתחרות שעבורה הקרבת המון שעות שינה ואלפי קילומטרים, תצליח לקצץ כמה שניות מהשיא האישי שלך, בקו הסיום רק בודדים יבינו את הצעקה האדירה שלך, שאיך אומרים ? זר לא יבין.
מחכה לשמוע מכם, מה מחזיק אתכם ברגעי הקושי? מה גורם לכם לנשוך שיניים ולהמשיך ?

הבוקר הגעתי לשיעור נוסף בחיים הספורטיביים שלי, וכמו שרובכם מנחשים, ניתן לקחת ממנו המון לחיים עצמם.
את השבוע שעבר סגרתי עם 131 ק"מ, אחרי חצי המרתון הנהדר שלי בתל אביב, הרגשתי ירידה קלה ביכולת שהיא לגמרי טבעית אחרי נגיעה בשיא שלך. ומה היה הבוקר? הבוקר קמתי כדי לרוץ אימון אינטרוולים, אבל בפועל-קמתי והגעתי לגבעת המופעים בעיקר בשביל ללמוד.
מהרגע הראשון הרגשתי רגליים עייפות, נלחמתי ברוח פנים, משטח חלקלק וגשם זלעפות שהגיע לעשות שמח, ומ100-150 רצים סביב הגבעה, נותרתי עם עוד עשרות בודדות של אמיצים, שהריצה בשבילם היא דרך חיים שאי אפשר פשוט להשליך הצידה אם קצת קשה, כי איך אומרים? נרטבים רק פעם אחת. בחרתי להסתכל על הצד החיובי של הבוקר הזה: על כך שהגשם לא שבר אותי, שהצלחתי לסיים אימון באורך כזה בפעם הראשונה (1000, 1200 כפול 4), ובעיקר הבנתי ולא בפעם הראשונה, שהריצה, כמו החיים עצמם, היא דרך: לא עפים משמחה כשיש אימון טוב, ולא נופלים לרצפה כשיש ימים פחות טובים, כי יהיו טובים יותר. שבוע נהדר!

ריצה: ענף קבוצתי?
לרוב האנשים שעוסקים בריצה בקרב הקהילה החובבנית הדבר נשמע מופרך: הרי שבשביל לרוץ לא צריך דבר יותר מביגוד ספורטיבי נוח נעליים טובות, אך אלו שיבחרו להתמיד ולפלס את דרכם במעלה הפירמידה, יגלו כי הדרך רצופה בקשיים, פיזיים אך מנטליים ברובם שאת רובם המכריע ניתן לעבור בקלות רבה יותר כאשר יש שותף לדרך, שנמצא לצידכם ברגעי הקושי, ומתנהל ביניכם מאבק חיובי, ומנגד, אתם יודעים למשוך אחד את השני ברגעי הקושי
בתמונה אתם יכולים לראות אותי ואת חברי הטוב לקבוצה, בעת שאנו מושכים אחד את השני למקסימום באימון מהירות הבוקר.
מה אתם אומרים? יש לכם את השותף הנכון לדרך? אשמח לשמוע!

חשבתי איך לקרוא לעמוד הזה לא מעט זמן.
אף פעם לא הייתי בן אדם של ססמאות, תמיד האמנתי ומאמין גם היום בפשטות ונגישות.
למעשה, כמעט כל מי שמכיר אותי, יודע שריצה, אחרי מספר שנים לא מבוטל של עיסוק בענף, הפכה לשם השני שלי, אז החלטתי פשוט להפוך אותו לכזה באופן רשמי ✔️🏃‍♂️.
כולכם מוזמנים לקחת חלק בעמוד שלי! יפורסמו כאן פוסטים הנוגעים בריצה, מנטליות, כיצד ניתן להגיע להישגים טובים יותר וכל היוצא בזה. כמו כן, כולכם מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי או בנייד כדי להתייעץ איתי לגבי כל דבר שהוא- החל מבניית תכנית אימונים ראשונית ועד זריקות מוטיבציה יומיות, בשבילכם אני כאן!