מור קדר - מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית

הרווקים הנחשקים החדשים.

אם כבר דיברתי על "גם" ו"גם", הנה דוגמה (אני בטוחה מעוד רבים) להחזקת קושי וכאב פיזי ונפשי לצד החזקת אופטימיות, חוסן פנימי, תקווה וגאווה.

קחו השראה

ענת לב-אדלר כותבת על שני לוחמי גולני, נועם ושלום, שנפצעו בקרב וממשיכים לחלום בגדול:

ביחד, החברים מגדוד 13 של גולני עומדים על שתי רגליים: כל אחד מהם השאיר רגל בקרבות השבת השחורה בעוטף - נועם בקרב בעלומים, שלום בקרב במוצב פגה. פציעה, איבוד דם, חוסם עורקים למשך יותר מדי שעות, פינוי לסורוקה, קטיעה של הרגל "כדי שנוכל להמשיך לחיות", וכאן, חודשיים אחרי, במחלקת השיקום בשיבא, מוקפים במשפחותיהם שכבר הפכו לאחת, שלום שטרית מעפולה ונועם בן שלוש מנהריה, עם פניהם לעתיד.

הם מספרים: "כל אחד על הפרוטזה שלו. ובכל שנה, ב־7 באוקטובר, נרים טורניר לזכר החברים מהגדוד שנהרגו בקרב. אנחנו צוחקים האחד עם השני, מקלילים, מבינים שזה לא סוף העולם. הרי ראינו את המוות בעיניים, אז תודה לאל שאנחנו חיים.

יש לזה משקל הרבה יותר גדול מהאובדן של הרגל. אם אתה מספיק חזק, אפשר לעשות הרבה דברים גם עם הפציעה הזו; דברים יותר מאתגרים מאשר קודם. נכון שיש ירידות ונפילות, אלה החיים, אבל אנחנו באמת שמחים, ברוך השם. אנחנו צעירים, יפים, חכמים, בני 20. החיים שלנו לא נעצרו, רק השתנו. אה, ותכתבי שאנחנו גם רווקים נחשקים"
https://bit.ly/4aafMAH

Anat Lev-Adler

הבוקר יש לי משימה שבועית בשביל כולנו.

השבוע אני מקווה שכולנו נצא, נטייל, נבלה- נחיה!

בכל יום אנחנו שומעים על חיילים פצועים, הרוגים...על עוד חטוף שנהרג
שומעים את הלחימה המטורפת בצפון ובדרום
והלב מחסיר פעימה, הנפש דרוכה, הנשימה נעצרת...הגוף משותק

אבל לצד אלו..צריך גם לזכור כיצד לשמור על הכוח הפנימי שלנו, כיצד להוכיח שהלחימה הזו יש לה מטרה ברורה לשמור על עם ישראל חי על אדמת ישראל.

אז בואו נדאג להראות שאת העם שלנו אי אפשר להפיל- לא בנפש ולא ברוח! גם אם בגוף זה קצת מרגיש אחרת.

עם ישראל חי וראוי שיחייה טוב!

תראו לילדים ולעצמכם את ישראל היפה, השמחה, החוגגת
שמאמינה בניסים, שמאמינה בצבא החזק, המרגש והלוחם שלנו!

ושאנחנו פה לצאת, ליהנות ולשלוח לכל צה"ל מסר ברור- "תודה! זה בזכותכם"

אז השבוע כשאתם מבלים תעלו פוסטים/סטורי שלכם מבלים עם מסר "צה"ל תודה זה בזכותכם" כדי שכל חייל.ת וכל מילואימניק.ית ומשפחתם ידעו כמה שאנחנו מעריכים.

חנוכה שמח

האור שלי מי אתם?

למי אתם מוסיפים חמימות?
חיות?
תקווה?
משאלה? הגשמה?

לפעמים נדמה לנו שאולי אנחנו חסרי צבע, חסרי משמעות, חסרי מהות...אבל תמיד יש מישהו שאנחנו אור עבורו, בדיוק כמו שיש מישהו שהוא אור עבורינו.

אז היום רגע לפני שחנוכה מתחיל, תזכרו שכל אחד מכם הוא אור...תנו לנקודה הקטנה שנמצאת בתוככם לגדול ולגדול לאור שעוטף, לאור שמקרין, לאור ששומר..

תפיצו את האור שלכם לעולם
ראו איך האור שבתוככם יוצאת כמו קרני שמש
גלו לאן האור שלכם רוצה להגיע, למי
מה האור שלכם מכיל
לכל אחד.ת אור ייחודי משלו.ה

ובאותה הנשימה, נסו להרגיש מי שולח אליכם אור ותהנו מהרגע.

שיהיה חג של משמעות פנימית

זהו...עוד רגע 6 ימים של מסע משמעותי ואינטנסיבי מסתיימים.

אם יש משהו שאני אומרת לא.נשים בתקופה הזו כדי להרגיש משמעותיים בימים אלו זה
להגדיר מה התפקיד שלכם.

זה לא משנה אם זה להיות הורה במשרה מלאה
לטפל בהורה בודד/חולה או אפילו שניים
לצאת כדי להביא פרנסה
להתנדב בלי הפוגה
להיות מובילי פרוייקט
להיות במילואים
להיות שכנה טובה
להיות חברה
להיות הורה לחייל.ת ולהצליח לנשום
להיות בן.ת זוג למילואמניק.ית ולהצליח לישון
לטפל בכל המראות וזוועות התקופה
להתמודד עם עקירה מהבית ללא בחירה

כל תפקיד שנדרש, מתאים ונכון לכם כרגע הוא משמעותי

ואין טוב יותר או ראוי יותר

כל אחד בהתאם ליכולתו.

אז קחו נשימה וכל יום או כל שבוע תגדירו מחדש את התפקיד שלכם...ואם זה כמה במקביל תגדירו לכל אחד מהתפקידים זמן מוגדר כדי שלא תכנס הביקורת ששוב גורמת לכם להרגיש שאתם "לא מספיק" או לא בסדר

לכל אחד תפקיד- וכל תפקיד משמעותי

יחד אנחנו שלם הגדול מסך חלקיו.
יחד עוד נאמר
עם ישראל חי-ועוד נזכה לומר עם ישראל חי טוב!

*תמונה מנוף בגוש עציון

תודה ל מומנטום ישראל על שליחות נהדרת בפעם השנייה

שבת שלום

אני כותבת כבר תקופה על החזקת ה"גם וגם", משתדלת להתמקד ב"גם" שמכניס תקווה, שמחה, נקודת מבט חיובית, אור.

היום אני רוצה לשתף אתכם ב"גם וגם" נוסף שהוא חלק מחיי ומחזיק אותי במיוחד בתקופה הזו.

ה"גם" הראשון הוא היותי מטפלת קלינית, שיודעת להפיג חרדות, לתת כלים להחזקות, לחיבור למשאבים, שמכניסה לאנשים דרכי חשיבה והתנהגות לחיים שעוזרים להם למצוא כוח, משמעות, ביטחון.
היותי מתמחה בימים אלו גם בטיפול בטראומה ופוסט וטראומה ומקבלת כלים טובים ביותר לטיפול בחלקים הקשים מכל שהוצפו במיוחד תקופה זו.
היותי מטפלת זוגית ומשפחתית, שדואגת מאז ומתמיד להיות הסנדלרית שנועלת את הטוב ביותר ולא זו שהולכת יחפה.

הגם הזה, הוא גם ששומר עלי יציבה, יודעת, בטוחה, מתמודדת!

ויש את "גם" השני, זה שהוא פחות קונבנציונלי, לא זה שמעוגן באקדמיה, במחקר. אבל בהחלט זה שיש לו היסטוריה של אלפי שנים...הגם הרוחני יותר, זה שמכיל אמונה חיבור לבריאה, עטוף באנרגיות, בזימון ובתפילה, זה שמאזן את הצ'קרות, שמקשיב למדיטציות, שעושה טיהורים והגנות, שנושם אור ואהבה.

הגם הזה, הוא גם ששומר עלי אופטימית, שמחה, מאמינה, מקווה, מתמודדת!

ואני יכולה לומר לכם ששני החלקים האלו בי יוצרים שלם הגדול מסך חלקיו

אז בתקופה הקרובה אני אתן משני החלקים מידע, כלים, הכוונה להתמודדות בימים האלו, לצמיחה, ליציאה מהקיפאון, מהקיבעון, לשחרור החרדה, לחיבור חזרה פנימה..כדי שיהיו לנו גם כוחות להמשיך ולהתמודד וגם כוחות להמשיך ולהתפתח.

מקווה שתהנו ממה שאעניק לכם ואני מקווה שזה יעבור כמו אדוות וישפיע על כולנו לטובה.

בינתיים שמתי תמונה מהתקופה האחרונה, גיליתי שנכנס לי עצב לעיניים, כי כן אני גם מטפלת אבל גם בת אדם...אז נכנס גם לי עצב לעיניים...כנראה כמו לעוד רבים ורבות, אני לא נבהלת ממנו...אני מכירה בו. מעניין איזו תמונה תצטלם לי חודש מהיום? מוכנים לנסות? צלמו את עצמכם היום..ושוב עוד חודש...מעניין אם משהו ישתנה

פתאום נהיה קצת קריר יותר, זה כאילו מתבקש אחרי הכל הסתיו כבר הגיע...אבל זה כבר זמן מה שהתחושה היא שאין עונת ביניים..יש רק קיץ ואז חורף ואז שוב קיץ...

ואני שמחה להרגיש פתאום שיש משהו של ביניים, שיש משהו שמשתנה.

אני לא יודעת מה זה אומר או מה זה מסמל, אבל אני נהנית להרגיש שהסתיו אומר אני כאן.

כאילו אפשר לצאת מהשחור לבן שהיה לאחרונה. מהמעבר החד מביטחון לאסון, מחיבוק לשיתוק...
ויש משהו ברוח הקרירה שמגיחה..שרוצה להזכיר לנו, שבין הקו השחור לקו הלבן ישנה קשת... שצריך עכשיו למצוא את הצבעים בין השחור והלבן, מעבר לאפור שתפס מקום גדול בחיינו

פגשתי היום לא מעט מהשחור..ושהיתי גם זמן מה באפור...אבל אני בין לבין הזכרתי לעצמי להכניס עוד צבעים

צבעוניות של
אדום ולבן בזמן שבישלתי
של ירוק וכחול, בזמן שקראתי ספר על הערסל
של סגול כשהזכרתי לעצמי כמה אני מאמינה בכוח של היקום
של ורוד כשנתתי חיבוק לילדיי

ואז השחור היה פחות שחור
והאפור לא היה כזה בודד ולא כזה בולט

גם לי, אפילו כמטפלת, יש רגעים שקשה לראות לבן..אבל לא אותו אני מחפשת כרגע וכמו עונת השנה, אני סומכת עליו שהוא יגיע..בינתיים אני נהנית למצוא גוונים נוספים שמזכירים לי שמקצה לקצה עובר קו..ובקו הזה אני יכולה להכניס הרבה צבעים.

וכשאני רוצה תזכורת, אני פותחת דלת, מרגישה שהרוח קצת יותר קרירה ויש כבר לא מעט עלים שנושרים...ואני נזכרת שבין הקיץ לחורף..יש סתיו והוא נעים כל כך והוא בא להזכיר לנו שמשהו משתנה והחיים הם לא רק שחור ולבן.

מה הצבעים שאתם מצליחים להכניס בימים אלו?

*הערסל הצבעוני שלי שמאפשר לי שקט