24/02/2026
תכירי את נטשה ווסקובויניק
מתחרה בקטגורית Amateur Beginner 40+
בפעם הראשונה בחיים😍
בליווי של המהממת שלנו סינדיCindy Perelman
היא התחילה להגיע כי-
חברות שלה שכנעו אותה לבוא לנסות.
איך שהוא הצליח להן, למרות שאז לא עשתה ספורט בכלל.
לא שלא הייתה בקטע, פשוט היה לה כבד מידי להוסיף עוד דברים לחיים.
״אז באתי איתן ומהר מאוד הבנתי שאני לגמרי into it, ושזה לגמרי into me.״
אהבה ממבט ראשון בגיל 40+
לפני זה התנסיתי בריצה, פילטיס, יוגה, אבל הכל היה נורא מכוון הישגים, וזה לא התאים לי, כי לא באתי להישגים
רציתי תהליך שיהיה לי כיף בו. למה ספורט חייב להיות סבל שדרכו משיגים תוצאות??!!
אחרי שיעור ניסיון הרגשתי שאני רוקדת וכיף לי, למרות שלא הצלחתי כמעט כלום עדיין יצאתי עם תחושת מסוגלות, ולהיות בשיעור הרים לי את המצב רוח – יצאתי לא כמו שנכנסתי, פי 1000 יותר מאושרת.
*אם היו אומרות לך בשיעור הראשון שלך שתתחרי – מה היית עונה?*
הייתה לנו סוג של שיחה כזאת עם מישל המדהימה – אמרתי שקוראים לי נטשה, וסיכמנו שזה אומר ששם במה כבר יש לי, עכשיו צריך להשיג את כל השאר.
אז זרענו זרע...
ואז קרה עוד משהו, כמה חודשים אחרי שהתחלתי, עוד הייתי במתחילות בסיס מישל ארגנה הופעה של הסטודיו בסטודיו – הכל מהכל, מכל הרמות וסגנונות, היה יומולדת לסטודיו אם אני לא טועה.
ואני ממש זוכרת שהסתכלתי על כל האנשים המדהימים ונשים יפות ואלופות, וחשבתי לעצמי שככה אני רוצה, ככה אני אהיה ואשקיע בזה את הזמן שיידרש אבל אני אגיע לשם.
ובגלל שהדרך לשם הייתה לי כייפית כל כך, הגעתי עד הלום.
שלא תבינו, הדרך הייתה גם קשה, מאתגרת, לעתים מפחידה ומתסכלת (בכל זאת אנחנו חצי מהזמן לפחות עם הפרצוף לכיוון הרצפה), ועם זה התהליך כייפי ברמות, החברות לסטודיו מפרגנות, תומכות, מעודדות, הליווי של המדריכות מסור עד אין גבול, וכל מה שהרגשתי שאני פשוט צריכה להתמסר, לעבוד קשה, לא לוותר ולהאמין בתהליך.
היום כשאני מגיעה לסטודיו,
החוויה שאני עוברת פה היא חוויה מדהימה שרק מתעצמת עם הזמן!
אני התיידדתי עם הגוף שלי, עם הנראות שלי, אני למדתי להעריך ולהודות לגוף שלי ולעצמי. זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שנתתי לעצמי לראות את עצמי, ככה, בלי הסתרה, במראה ענקית ובלבוש מינימלי. ולהרגיש מסופקת. כי הנראות לבד היא לא העניין, זה הפסיק להיות מעניין בקטע שיפוטי.
אני למדתי לקבל גם את מה שלא מצליח ולא לשרוף את עצמי בלנסות "לנצח" את זה בכל מחיר. כי לא הכל מצליח וזה בסדר, אבל זה לגמרי היה שווה לנסות ולגלות עוד ועוד דברים על עצמי, על הגוף שלי ועל היכולות שלי.
בסטודיו יש לי אפשרות לחזור ולהתיישר מול מערכת קואורדינטות שלי מה טוב לי ומה פחות. לא משנה איך אני נכנסת לאימון, אני תמיד יוצאת מחוזקת, מחייכת, מחובקת, מעודדת, כיף להיות חלק מאחוות נשים בכזאת מכל הגילאים, צורות, רקעים. זה נותן תחושה של כל יכולה.
אני מודה על זה כל יום!
*כמה את מתרגשת!?!?*
מיליון!!
תבואו לראות! יהיה משגע!
*ועצה מאחות לאחות עבור המתאמנות:*
_חובה לצלם את עצמך עושה תרגילים,_
לא משנה אם הצלחת או לא.
כי את לא מבינה מה תגלי עם הזמן לגבי ההתקדמות שלך.
ויבוא יום ותרצי להיזכר בדרך - ויבוא יום כזה. ותרצי.
וחשוב שיהיה תיעוד.
