17/10/2026
יש מרוצים שרצים עם הרגליים. ויש מרוצים שנכנסים עמוק ללב ונשארים שם הרבה אחרי קו הסיום❤️
מרוץ התקווה בבארי היה הרבה יותר ממרוץ. הוא היה מסע של זיכרון, כאב, גבורה ותקווה. מסע שבו כל צעד הזכיר לנו את השבת השחורה של 7 באוקטובר, את הנרצחים שאינם, את הפצועים בגוף ובנפש, את החיילים והחיילות שבזכותם אנחנו כאן, ואת תושבי העוטף שממשיכים לבחור בחיים, לקום ולבנות מחדש.
בין הנופים המדהימים של העוטף, לצד היופי שקשה לתאר במילים, היו גם דמעות, צמרמורת ותחושות שקשה להסביר למי שלא היה שם. כאב על מה שאבד, גאווה על מה שיש, ובעיקר תקווה. תקווה שלא נשכח, שנזכור וננציח, ושנמשיך לבחור בחיים גם כשהלב כואב.
ובתוך כל העוצמה הזאת, הייתה לנו גאווה מיוחדת לראות את המתנדבים והמתנדבות של Run500K לוקחים חלק במרוץ הזה ❤️
האנשים האלה, שבוחרים שוב ושוב לתת מעצמם למען אחרים, הגיעו הפעם גם כדי לרוץ, לזכור, להרגיש ולהיות חלק ממשהו גדול מהם. כל אחד ואחת מהם לקחו איתם מהמרוץ חוויה אחרת, אבל כולם חזרו עם אותה תחושה: יש אירועים שפשוט חייבים להמשיך לקיים, כי הזיכרון הוא שלנו, האחריות היא של כולנו, והתקווה היא מה שמחזיק אותנו יחד.
זאת בדיוק הרוח שאנחנו מאמינים בה ב-Run500K:
לא רק להעביר נעליים הלאה, אלא להעביר הלאה גם את הטוב, את הערבות ההדדית ואת האמונה בכוח שלנו לעשות טוב בעולם.
תודה למרתון ישראל, לאיה מידן, לעופר ולכל מי שעמל על הפקת המרוץ החשוב והמרגש הזה. תודה על ההזדמנות להיות חלק מאירוע שמחבר בין זיכרון, ספורט ותקווה.
ולמתנדבים ולמתנדבות שלנו, אתם הרבה מעבר לאנשים שנותנים מזמנם. אתם הלב הפועם של Run500K, ואנחנו גאים בכם על מי שאתם ועל הדרך שאתם בוחרים בה. 💜
נמשיך לרוץ, נמשיך לזכור, נמשיך לתת, ונמשיך לבחור בתקווה.
כי התקווה היא לא רק שם של מרוץ. היא הבחירה שלנו להמשיך קדימה, גם כשהדרך כואבת.
יהי זכרם של הנרצחים ברוך. ❤️🩹
#מרתוןישראל #נתינה #ערבותהדדית
