ילד מסוגל - אימון לשיפור יכולות הקשב והריכוז

מה זה מחמאה אפקטיבית❓❓❓ ולמה זה חשוב ❓❓❓

כולנו אוהבים מחמאות. גם לתת וגם לקבל. כולנו מחפשים כל הזמן את התחושה החמימה הזאת שאוהבים אותנו.

בתור הורים אנחנו אוהבים את זה אפילו יותר. הילד שלנו הוא אנחנו, כשאנחנו מחמיאים לו אנחנו בעצם מחמיאים גם לעצמנו, ולכן איתם אנחנו עושים את זה יותר. ויותר הכוונה גם בכמות, אנחנו מחמיאים להם בערך כל 3 דקות, וגם בעוצמת הרגש שאנחנו מפגינים - אנחנו עפים עליהם.

***

אבל גם מחמאות, כמו כל דבר אחר -
אפשר לעשות טוב, ואפשר לעשות מצויין.
אפשר לעשות חכם, ואפשר לעשות מבריק.
אפשר לעשות על אוטומט, ואפשר לעשות בקשיבות.

והכי חשוב עם ילדי קשב

אפשר לעשות את זה רגיל, ואפשר לעשות את זה יעיל.

יעיל זה אומר שהמחמאה שלנו היא חלק מהמערך השלם של האסטרטגיות ההוריות שלנו ומהמעטפת האיכותית שאנחנו מנסים להחזיק עבור הילד הייחודי שלנו.

או במילים פשוטות - בנוסף לאהבה שהיא מרעיפה על הילד שלנו, היא יכולה גם להכיל ערך נוסף שחבל לפספס - שאנחנו לא רק אוהבים אותו, אנחנו באמת רואים אותו. ובכך אנחנו גם גורמים לו לראות את עצמו.

***

אז מהי מחמאה אפטיבית ואיך עושים את זה?

1️⃣ מחמאה אפקטיבית לא תהיה גנרית אלא קשורה לבחירה ספציפית שהילד עשה, כי אנחנו רוצים שיהיה לו ברור מה בדיוק אנחנו ראינו ועל מה בדיוק אנחנו מחמיאים לו -

✅ היית מדהים איך שחיכית בסבלנות שאחותך תסיים לשחק.....

✅ שמע, איך הגבת שם ככ יפה, ככ בוגר ואלגנטי, זה היה ואוו

✅ מתוקי, אתה התארגנת הבוקר לבד כמו אלוף. איזה תותח.

✅ שמע, תכננת את הזמן מעולה. אני עפה עליך.

2️⃣ מחמאה אפקטיבית לא תהיה על מי שהוא באופן כללי אלא על תכונות אופי ספציפיות שיש לו, כי אנחנו רוצים שהוא יכיר בערך של עצמו, ועם ילד מהמם לא הולכים למכולת ולא מפתחים בהירות ובטחון עצמי. זה צריך להיות קונקרטי.

✅ תקשיב, אתה מה זה נבון, ידעת בדיוק מה לעשות במצב הזה

✅ שמע, אתה ממש עצמאי, לא נתת ללחץ החברתי הזה להשפיע עליך

✅ תראה איזה נחוש אתה כשאתה רוצה משהו, לא ויתרת גם כשהיה לך קשה

✅ אני מתה על רוחב הלב שלך, דאגת לאחותך ממש יפה

3️⃣ מחמאה אפקטיבית תנכיח רגש ספציפי שלנו ותבהיר איפה בדיוק זה נגע בנו. כי אנחנו רוצים לקשר את הבחירות שלו לאפקט שזה עושה על הסביבה הקרובה שלו באופן ברור.

✅ שמע, אני מתרגשת ממך. עשית דבר ממש יפה עכשיו.

✅ תקשיב, אני מאושרת שהצלחת להתאפק.

✅ מתוק, אני כל כך שמחה לראות אותך משתדל.

✅ שמע, איך שהסברת את עצמך, ממש הרגעת אותי.

4️⃣ "הרם את מילותיך ולא את קולך, זה הגשם שמצמיח פרחים, לא הרעם."
מחמאה אפקטיבית תיאמר במדידות ובאופן שקול. ככה זה. מה שנאמר בטון שקט ובמילים מדוייקות וספורות תמיד יגייס אותם להקשיב ולהפנים יותר טוב. אז מחמיאים בקצרה ובחום, בלי להציף ובלי להתפזר, וממשיכים הלאה בלי לחכות לתגובה ובלי לצפות ממנו לשום דבר. משאירים לו מרחב אוטונומי חופשי לעבד בזמן שלו ובקצב שלו.

5️⃣ הכי הכי חשוב - מחמאה אפקטיבית תיאמר בחום ובכנות אמיתיים, אבל בשלוות נפש ובאיזון. כאילו זה בדיוק מה שציפינו. וזה בדיוק מה שאמור להיות. אנחנו לא מופתעים ולא בשוק ולא בהלם שהוא עשה משהו טוב. בדיוק להפך. תמיד ידענו שהוא כזה. (כן, גם אם לא ידענו, נתרגש ונעוף על זה אחכ, לא לידו)

***

מחמאות יכולות להיות הזדמנות מצויינת להכוונה לא פולשנית שתסמן לו את המשך הדרך. היא מכילה בתוכה מילים ולכן הבחירה בהן היא חשובה, אבל גם מסר תת מודע שהילד רגיש אליו לא פחות. בטון הדיבור, בכמות, וברגע שנוצר בינינו. אז אם כבר להחמיא - שיהיה לזה את האפקט הכי חזק ומדויק שאפשר.

יום נפלא לכולנו

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב
קשב - בהירות - מסוגלות
0546432575

נ.ב.
ברור שיש גם מקום לתעופה חופשית עליהם, חיים שלי, נסיך, אהבה שלי, אלוף, נשמה, וכו'. אלה תמיד עושים טוב בלב, גם לנו וגם להם, אבל כשרוצים באמת לחזק ולשפר - שילוב של מחמאות אפקטיביות עם חשיבה ותשומת לב מדי פעם וברגע הנכון - זה התבלין הנוסף שהופך רגע אקראי, למשהו שזוכרים.

איך מעודדים מחזקים ומשפרים כישורים ארגוניים ❓❓❓

הבן שלי עפיפון בלי חוט.

באמת, הקלישאה אם הראש שלו לא היה מחובר לגוף וכו'? זה עליו.

רוב הזמן הילד חי בעולם דמיוני מרתק ומסעיר הרבה יותר מזה שלנו. כרגע זה בעיקר הוגוורטס, שם הוא נלחם בסוהרסנים, לומד מאיש זאב, שונא את מלפוי וחבר טוב של רון הארי והרמיוני (היא קצת סנובית אבל היא מכירה את כללל הלחשים של כלללל הקסמים. היא קוסמת חזקה).

נורא בא לי לתת לו להישאר שם, וביחד איתו אני מתבאסת להשאיר אותו כל בוקר בפתח הבניין המרובע האפרורי הזה שנקרא בית ספר. מקום שלא מעורר בו שום עניין, לא מרגש ולא מלהיב אותו בשום צורה.

יחד עם זאת, כל עוד אנחנו לא עוברים להוגוורטס, ללמוד דברים מעניינים, או לקוסטה ריקה, לחיות על החוף חופשיים ומאושרים, אני חייבת למצוא שיטות יצירתיות כדי להקל עליו.

אחד הדברים שהכי מקשים עליו זה כישורים ארגוניים. 🙈🙈🙈

פשוט אין לו את זה. אבל ממש. הוא לא יודע אפילו איך לגשת לדבר הזה. מאיפה להתחיל ואיך לסיים.

מחקרים מצאו וגילו שמשהו במוח של אנשי קשב עובד אחרת. האזורים שאחראים על ארגון וניהול מתפקדים שונה. משימות מורכבות שדורשות את הכישורים האלה הן קשות להם ומעוררות בהם התנגדות שבאה בשלל צורות - חרדה, דחיינות, כעס, תסכול והימנעות.

***

אני מאמינה גדולה ביכולת של המוח שלנו להשתפר להשתנות ולעבוד לטובתנו בכל דרך שנרצה. הכל שם כפתורים ומעגלים חשמליים וקישורים חלבוניים, ואפשר לאלף ולתרגל את המוח שלנו לחשוב להבין ולבחור במה שנרצה לחזק. צריך רק לדעת איך לעשות את זה.

אני לא רק מאמינה בזה, אני גם מיישמת, וזה מוכיח את עצמו שוב ושוב בכל תחום ומול כל בעיה. לא סתם נהייתי מאמנת נוירופידבק 😁

***

וככה נוספו לחיינו מפות החשיבה.

מפת חשיבה "מראה" למוח שלו איך נראה ארגון.

✅ מה השלבים.
✅ מה צריך לזכור.
✅ מה קשור למה.
✅ מה עשינו כבר.
✅ מה עדיין לא עשינו.
✅ מתי סיימנו.

מפת חשיבה מלמדת את המוח להפנים תהליכים קוגניטיביים מורכבים, ללמוד את סדר העדיפות, ולזהות מה חסר ומתי התהליך מושלם.

המוח לומד כל הזמן. ועם תרגול יומיומי, הוא מתחיל לפתח קישורים חלבוניים מתאימים, שהופכים לכישורים וליכולות חדשות שלא היו שם קודם.

כי הוא מבין.

בנוסף, מפת חשיבה מפשטת תהליכים שמרתיעים את הילד, הופכת אותם לבהירים, מובנים, והרבה פחות מאיימים. וכך, המשימה הגדולה והמורכבת שהמוח שלו תפס כאיזשהו אתגר מופשט ומלחיץ שאין לו מושג איך ניגשים אליו, הופכת למטלה סבירה ברורה עם התחלה אמצע וסוף.

***

לא צריך ולא כדאי לצפות שהוא יעוף על זה וידלג בשמחה להכין מערכת למחר. זו משימה מעפנה ולא כיפית ויש לו איתה היסטוריה בעייתית בגלל כל הפעמים שהוא קיבל נזיפות מאיתנו או מהמורים על כל הדברים שהוא שכח בבית ולמה אין לו מושג מה לומדים היום ואיפה המחוגה שלך ולאן נעלמה החוברת שבילים ב.

* אז אנחנו נשחרר ציפיות.
* ניקח כמה זמן שצריך.
* נעשה את זה בעקביות.
* נזמין אותו ונסביר לו איך עושים את זה.
* נשרטט את המפה ביחד איתו.
* נלמד אותו איך קוראים אותה.
* נשנן לו מה שייך למה ומה קשור למה (כדי שהמוח יקליט ויטמיע)
* ובפעמים הראשונות נעשה את זה איתו

👈 כל חלק במשימה שהושלם מסומן באדום.

***

זה יקח כמה ימים או כמה שבועות, תלוי בתיווך שלנו ותלוי באישיות של הילד, אבל אם נעשה את זה נכון - המוח שלו יגיב, ויתחיל לבנות קישורים רלוונטיים עבור המשימה. ויותר חשוב, הוא עצמו. הוא ירגע. ויתמסר. כי לראשונה בחייו יהיה לו ברור. והוא לא יצטרך לפחד. ולדאוג. ולדחות. ולהסתבך. ולהרגיש חוסר אונים.

ואם נהיה שם עבורו במיטבנו, מתווכים בסבלנות, נותנים לו גב, סומכים עליו, עוזרים לו - הוא גם ירגיש בטוח, אהוב ונראה. וזו הרגשה שאין לה תחליף. כמעט כמו ללמוד בהוגוורטס.

***

נ.ב.

* מפת חשיבה טובה יכולה לחולל פלאים בהתגייסות ובשותפות עם הילד בכל תחומי החיים.

* חשוב - ברגע שהילד מוכן לבצע אותה לבד, לתת לו אוטונומיה ומנדט מלא - גם אם אנחנו מפחדים שהוא יפספס. ילד שלא טועה לא לומד. מה שחשוב זה שנתנו בו אמון מלא.

* בפעמים הראשונות זה לא יהיה מושלם (סלט בלי עגבניות, חוברות חסרות, קלמר בלי עפרונות) - התגובה הנכונה היא - בסדר, לא נורא, בפעם הבאה נשתפר.

* מומלץ להתחיל כבר עכשיו, בקיץ, כדי להתחיל את שנת הלימודים אחרי כמה נסיונות, פחות חרדה, ומוח מתורגל.

בהצלחה

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב
קשב - בהירות - מסוגלות

למה הוא כועס ❓❓❓❓

בפוסט הקודם כתבתי על הצפות דופמין ואיך זה גורם להתפרצות אימפולסיבית של אגרסיביות והתקף זעם שנראה כאילו מגיע משום מקום.

הצפת דופמין מאפיינת ילדי קשב וילדים עם בעיות ויסות. זו חוויה מטלטלת ומערערת שגורמת להם להתפוצץ בלי שליטה - לפעמים בגלל גירוי חיצוני (מחמאה, התרגשות) ולפעמים רק ממחשבה שעוברת להם בראש ועושה להם חשק למשהו וזה מציף אותם בבת אחת וגורם להם להתפוצץ.

במילים פשוטות, הצפת דופמין זה ה"די, תמשיכו..." של הילדים.

אצל ילדי קשב - הדי תמשיכו בא חזק מתפרץ ולא מותאם. כמו הרבה חוויות ורגשות אצלם.

***

אז מה עושים עם זה? איך מתמודדים? ואיך עוקפים את זה?

כמו בכל אינטראקציה עם ילדים בכלל, וילדי קשב בפרט, הסוד הוא התדר שממנו אנחנו פועלים.

תדר לחוץ, עצבני, חסר סבלנות, ביקורתי - רק יוסיף שמן למדורה.

תדר נינוח, רגוע, מפוקס, וענייני - ישמש עוגן ויאפשר לילד למצוא את דרכו חזרה מהסערה.

***

הנה כמה טקטיקות אפקטיביות:

✅ לדעת ולהבין - כשאנחנו מבינים מה קורה לילד אנחנו יכולים להתאים את עצמנו אל הצרכים שלו. להתנהל בהתאם. להכין את עצמנו ולפתוח לו מרחב מכיל ומיוחד עבורו. לדעת שהתרגשות יכולה להפוך לאגרסיביות, שכיף גדול יגרור אימפולסיביות מוגברת, ולא נתרגש ונכעס כשזה קורה לו. נשתמש במילים שקטות ורגועות, טון איטי ושקול, ותנועות קטנות ומינימליסטיות. נהיה הפוכים ממנו, ונשמש לו מזח כשהוא במערבולת הרגשית כדי לסמן לו שיש קרקע יציבה, גם כשהוא מאבד את העשתונות.

✅ להוריד, לאזן, להפחית ולהנמיך - להטרים כל אירוע עם פוטנציאל בצורה הטובה ביותר, לדאוג לסדר יום מינימליסטי, להפחית אינטראקציות, לקצר אירועים, להכניס ללו"ז זמני מנוחה והרפיה - במיוחד בנסיעות וטיולים, לאפשר זמן הרגעה בבית ספר, ללמד טכניקות נשימה (תרגילי איזון יוגיים יכולים לעזור), להחמיא בקטנה, לשקול מילים, להדריך את הסביבה הקרובה לא להציף, לא לעוף עליהם, לא לשאול יותר מדי שאלות, לא לעשות סביבם דרמה גם כשממש ממש רוצים, כי קשה להם להכיל את זה.

✅ תזונה תזונה תזונה - לא צריך להסביר כמה זה חשוב. לשים לב, לכוון למזון סאטבי מרגיע ומפייס, להימנע ממתקפות סוכר, ג'אנק פוד, וכל מיני חטאים שמחרפנים את המערכת.

✅ לשאול, לתמלל, ולתווך לו את עצמו -

אתה קצת מוצף עכשיו, זה בסדר.

אני יודעת שאתה כועס, אני מבינה.

אתה רוצה להגיד משהו, תנשום רגע.

אתה צריך ממני משהו? בוא תנסה רגע להגיד לי.

אתה מתרגש עכשיו, זה בסדר. אבל קשה לי להבין מה אתה צריך עכשיו

זה קצת יותר מדי בשבילך עכשיו, בוא נצא רגע להתאוורר בחוץ

זה בסדר, אתה מאוד נסער עכשיו. אני פה איתך. זה יעבור.

הגוף שלך מתרגש מדי עכשיו, אבל אם תגיד לי מה אתה צריך אני אוכל לעזור לך

הכל בסדר, קח לך כמה דקות להרגע. אני כאן.

לא קרה כלום, אתה קצת מלא מדי ברגש עכשיו, זה רק רגש, לא יקרה לך כלום.

משפטים (משפטי מזח) כאלה יכולים לסמן לילד שמה שקורה לו מובן לנו. שאנחנו יודעים מה זה. ושזה בסדר. זה לא מאיים עלינו ולכן גם לא יאיים עליו. יש לזה שם, ויש לזה התחלה אמצע וסוף, וזה משהו מוכר, ידוע, אמנם מטלטל אבל לא יכול לפגוע בנו, ולכן גם לא יפגע בו.

✅ בזמן רגיעה - לדבר על הדברים. להסביר את האירוע. לתת לו שם, להשתמש במילים בהירות - הצפה, עומס, רגש. להבהיר לו שהוא לא אשם. ואנחנו לא נבהלים ממנו ולא כועסים ולא מאוכזבים. אבל אנחנו כן רוצים למצוא ביחד פתרונות. כי הוא לא חסר אונים מול הדבר הזה. יש דרכים. יש פתרונות. וגם לו יש אחריות ויכולת להתנהל מול הדבר הזה.

✅ צעדים קטנים - לא לצפות ולא לרצות ממנו להפוך לילד אחר ברגע. להזמין אותו לשינוי קטן ומזערי בכל פעם. להחליט על צעד קטן, אחכ על עוד אחד, ואחכ עוד אחד.

למשל -

בוא תנסה פשוט להגיד לי שאתה עצבני עכשיו. זה הכל

בוא ננסה לנשום רגע ביחד

בוא נבין רגע מה אתה צריך

בוא תחכה שניה לפני שאתה מחליט, תן לכעס רגע לעבור

בוא נשחרר את הכעס מהגוף, זו חוויה לא נעימה לך כרגע ואתה לא יכול לחשוב עכשיו

✅ גבולות ובלמים עם כמה שפחות ביקורת ושיפוטיות - הצפות דופמין הן חוויה לא נעימה, שגורמת להתפרצות געשית בלתי צפויה. אבל אפשר ועדיף לא להוסיף עליה גם אשמה ותחושת כשלון. להציב גבולות באופן מיטיב, כעידוד ותיווך ולא כביקורת והקטנה.

אני יודעת שזה לא בשליטתך עכשיו, אבל אני רוצה שתנסה

אני מבינה שלא התכוונת, אבל גם לך יש אחריות להשתדל שזה לא יקרה שוב

אני אוהבת אותך תמיד, אבל אני לא יכולה להסכים להתנהגות כזאת

אני חושבת שאתה יכול יותר, הכעס הוא חזק אבל אתה יותר חזק ויותר חכם.

✅ טיפול טיפול טיפול ועוד פעם טיפול - אימון ליווי תרגול ווטאבר תרצו לקרוא לזה. ילד לא מווסת חייב עזרה מקצועית. ומקום בטוח לתקשר ולהיות בו נוכח וחשוף - וברוב הפעמים זה לא יהיה איתכם. במיוחד אם כבר הגעתם לשלב שהבית רווי ויכוחים מוכרים, הקירות ספוגים בעשרות מריבות שהתלקחו ודלתות שנטרקו, גם אתם וגם הילד במצב נפיץ, טעון ועל הקצה. במצב כזה, גם אתם וגם הוא צריכים גורם מתווך, מפשר, מקום ניטרלי שיאפשר תנועה משוחררת מהפינה לאט ובזהירות. יש אנשי מקצוע מצויינים, ואני גאה להגיד שאני אחת מהם, שיודעים איך לעזור לילד למצוא את האיזון ולווסת את עצמו בדרכים יעילות, להיענות לצרכים שלו להיראות ולהיות מובן ולא לדחפים שלו להרוס ולשבור. תיעזרו בהם. ויפה שעה אחת קודם. אמנם אף פעם לא מאוחר להתחיל, אבל תהיו בטוחים שהתקף זעם של ילד בן תשע לא דומה להתקף של נער בן חמש עשרה.

✅ לנשום, לנשום, לנשום, להוריד לחץ, להבין, ולא לתת למערבולת של הילד לפגוש מערבולת נוספת - שלנו.
זה לא יעשה טוב לאף אחד. תסכולים, עצבים, קריזות, ואכזבה - לפרוק בהדרכת הורים או בטיפול או בשיחות לילה על הכרית או במחברת - אף פעם לא לידו ולא מולו. הוא לא צריך ולא יכול להכיל את המערבולות שלנו. הוא רק ילד, והוא מי שהוא כי זה כל מה שהוא יודע להיות.

שבןע רגוע לכולנו

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב
קשב - בהירות - מסוגלות
0546432575

⬅️ ילדת קשב יושבת רגועה ומרוכזת, "מתקנת" מכונת כתיבה ישנה. היא נוגעת בכל החלקים הקטנים בעדינות, מנסה להבין איך המכשיר הפלאי הזה עובד. השיחה בינינו נינוחה ופתוחה, על כלבים ומורים ועננים.

ואז בבת אחת התנועות שלה הופכות לאגרסיביות, היא דופקת על המכונה בכוח, כאילו כועסת עליה.

⬅️ ילד קשב יושב ומאכיל את אחותו הקטנה, מספר לה סיפור, מצחיק אותה. הם נינוחים ושקטים. אמא שלו נכנסת ומחמיאה לו שהוא ילד מהמם.

ואז בבת אחת הילד מעיף את הצלחת של אחותו ודוחף אותה, כאילו נכנס בו שד.

***

האימפולסיביות הזאת נראית כאילו היא מגיעה משום מקום.
בלי טריגר. בלי אזהרה מוקדמת. בלי שום סיבה.

ילדי קשב חווים הכל חזק. ומהר. הם מונחי דחפים והמסננת הרגשית שלהם עדיין לא יעילה. הם לא מווסתים.

ילד קשב מרגיש הכל בפאתוס. בעוצמה אדירה.

כשהוא שמח, הוא עף
כשהוא עצוב, הוא בתהום
כשהוא כועס, הוא זועם.

החוויה הרגשית האינטנסיבית הזאת היא מטלטלת, מערערת, וקיצונית. זה כמו הרי געש שמתפוצצים בתוכם כמה פעמים ביום. זו חוויה מציפה ולא קלה.

במקרה של הילדה - תוך כדי שיחה דיברנו על ציורים - ובבת אחת הקשב שלה הלך לשם, והיא רצתה לצייר.

אבל רצתה כמו ילדת קשב - עכשיו ומיד והכי דחוף שיש.

הרצון העז והחשק הלא מווסת שתקף אותה פתאום גרם קודם כל לגוף שלה להגיב, ובבת אחת התנועות שלה נהיו אגרסיביות ועוצמתיות.

במקרה של הילד - המחמאות של אמא שלו הציפו אותו ברגש, והחוויה היתה ככ עוצמתית ולא מווסתת - שהוא התפוצץ.

בשני המקרים זו הצפה של דופמין - הורמון שאחראי על חוויות חיוביות ומעודד אושר, סיפוק, ומוטיבציה, אבל גם במקרה של "הורמון האושר" - איזון זו מילת המפתח, ויש דבר כזה יותר מדי אושר.

במקרים של ילדי קשב, הדופמין מופרש מהר מדי והרבה מדי, והוא מגיע לאזורים רגישים במוח, כמו האמיגדלה. אזור שאחראי על תגובות רגשיות קיצוניות - מנגנון הילחם או ברח - שכולנו מכירים.

אז מה קורה לילד קשב שמוצף בבת אחת בדופמין? בין אם זה בגלל גירוי חיצוני או מחשבה שעוברת לו בראש?

הוא חווה הצפה. והצפה זה אף פעם לא משהו חיובי, והדבר הזה מתורגם לחוויה של מתקפה - שיוצרת תגובת מגננה אימפולסיבית קיצונית - הילחם או ברח.

זה לא קל בכלל. לפעמים להיות איתם זה כמו לטייל בשדה מוקשים.

אבל חשוב להבין את המנגנון - כי זה יכול לפתוח אצלנו מרחב של הכלה והבנה כלפי התפרצויות לא רציונליות כאלה, ועם הזמן נדע לארגן את הסביבה ואת האינטראקציה איתם באופן שימתן וימנע הצפות דופמין כאלה, או לפחות יכין אותנו מראש כדי שנוכל להבין ולהגיב במתינות ובאמפטיה, ללא עלבון תסכול וזעם משל עצמנו.

בא לי להמשיך ולכתוב מה אפשר לעשות עם זה, איך להתמודד ואיך לצפות את הדברים האלה מראש, אבל זה כבר לא יהיה פוסט אלא מאמר 😁 אז נקסט טיים.

שבוע נפלא לכולנו

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב
קשב - בהירות - מסוגלות
0546432575

הטרמה - למען שפיות נפשית וחיי משפחה בריאים טפו טפו 😁😁

אחת הטקטיקות הכי חזקות ביחסים עם ילדי הקשב שלנו.

הטרמה היא הרגע שבו אנחנו קובעים צפי לעתיד הקרוב, מקבעים לו"ז, ויוצרים מצע של כוונה וציפיות לשעות או ליום הקרוב.

הטרמה, מהמילה טרם - להתכונן לפני, להיות מוכנים לפני שהדברים מתרחשים בפועל.

ילדי הקשב שלנו מאוד אימפולסיביים רגשנים ומונעי דחפים. הם לא יודעים לתכנן ואין להם שום מושג בשעון ובניהול זמן, ברוב המקרים גם לא תהיה להם הערכה אובייקטיבית נורמלית של זמן. מבחינתם 10 דקות ושעתיים זה אותו דבר כי הם מכוונים למהות החוויה ולא לאספקט הלוגיסטי שלה - זמן מסך נגיד תמיד ירגיש להם קצר. זמן שיעורי בית תמיד ירגיש ארוך, והפרספקטיבה הרגשנית הזאת גוררת חוסר הבנה של ניהול היום, קונפליקטים וריבים עם הסמכות שבסביבה, תחושה של קורבנות וחוסר אונים שמעוררת חרדה ומכניסה אותם לפינה וקשה מאוד לתקשר איתם בצורה יעילה.

בהדרכות הורים אני נתקלת בהרבה מקרים שהורים מודעים לערך של הטרמה וגם עושים אותה ועדיין הבית לא מתנהל באופן יעיל, יש הרבה כעס ועצבים ותסכול משני הצדדים, והימים עוברים קשה ומתיש. במקרים האלה ההורים מתייאשים ומוותרים על הרעיון

"ניסינו הכל, זה לא עובד, הוא לא משתף פעולה, אז נמאס לנו."

הטרמה, כמו כל דבר אחר אפשר לעשות טוב ואפשר לעשות לא טוב. היא יכולה להיות יעילה ויכולה לא לעבוד. זה לא מספיק לדעת שיש כזה דבר הטרמה, צריך לשייף ולדייק אותה ולעשות אותה באופן איכותי ולגרום לה לעבוד. זה ההבדל בין הטרמה כתאוריה חינוכית, לבין הטרמה חכמה ומדוייקת - כזאת שבאמת משפרת את חיי היום יום באופן ניכר, מורידה חיכוכים לעצימות אפסית ויוצרת זרימה טבעית בהתנהלות בבית.

איך עושים הטרמה איכותית ואפקטיבית?

1. הזמנה במקום הוראה
אנחנו לעולם לא נבוא אל הילד ונגיד - היום אנחנו הולכים לעשות ככה וככה. אף אחד לא אוהב לקבל הנחתות מלמעלה. זה ישר מכניס אותנו למגננה ולתחושה של חוסר שליטה.

במקום זה אנחנו נגיד - אהוביק, בוא רגע נתכנן את הערב שלנו כדי שיהיה *לך* את הזמן לכל הדברים ש*אתה* רוצה לעשות.

אין פה הנחתה ואין פה הוראה. מה שיש פה זו הזמנה לשיתוף פעולה שעובד *קודם כל לטובתו*.

ילדי קשב (וילדים בכלל) הוא יצורים אגואיסטים שמאוד עסוקים ברצונות שלו ובחשקים שלו. הם מונחי עונג והנאה מיידית. במקום להילחם בזה אפשר להשתמש בזה.

2. קביעת סדר הדברים תוך שימת לב ודגש למה שחשוב לו.
אם נתעלם מהרצונות שלו, כי יש דברים חשובים לעשות, אנחנו נאבד אותו כי הוא לא יהיה מושקע ולא יהיה לו אינטרס שהכל יתקתק.

אז משלבים ועושים את זה במו"מ ושיתוף פעולה עם מילים מטרימות שמסבירות את הערך שהוא יקבל וגם מבהירות לו שאנחנו בצד שלו:

מה אתה אומר שנעשה ככה, קודם תהיה בטאבלט, אחכ תשחק בחדר, ואחכ נכין שיעורים בלי ריבים, ואחכ תלך להתקלח ממש מהר, כדי שיהיה לך עוד קצת זמן חופשי לפני שאתה הולך לישון? אוקיי? אז יש לנו שעה. זה 60 דקות. בוא נחלק אותן כדי שנספיק הכל.

3. קביעת זמנים ועדכון מראש שנעדכן אותו מראש 😂.
אנחנו יכולים לרצות שהילד שלנו יהיה אחראי על עצמו ועצמאי בשטח ושלא נצטרך "לנהל" אותו. ואולי, אם נשקיע ונכוון נכון, זה עוד יקרה בעתיד. אבל כרגע הוא בקושי מצליח לקום בבוקר ולצאת לבית ספר בלי להתברדק ולהתפרץ ולהרוג אותנו בדרך.

אפשר לסבול מזה, ולהתעצבן ולכאוב את מה שאין. ואפשר לזרום עם זה ולהבין שאנחנו רק מניחים את היסודות לבית עכשיו, עדיין לא תולים תמונות בסלון.

אם קבענו שיוצאים מהבית ב 07:20, אנחנו כבר ב 07:10 נזמין אותו לצאת. ניקח את מרווח הזמן לעצבים שלו, לעובדה שיקח לו כמה דקות לנעול נעליים וכו'.

אם רוצים ללכת לישון בתשע אנחנו נתחיל לקפל אותו מהסלון כבר ב 20:45. וכו'.
כשנעשה את זה נכון אנחנו לא נאחר. לא נתעצבן (כי לקחנו זמן מראש) וגם העיכובים הקטנים שלו שיכולים להוציא אותנו מהדעת יהיו משוקללים בתחשיב הזמנים שלנו ולכן לא ילחיצו אותנו ונוכל להישאר רגועים ונינוחים.

4. להאשים את השעון 😁.
לא משנה כמה נכין אותו מראש, ילד קשב בחיים לא יעזוב את העיסוקים שלו בכיף. בחיים לא ישמח לצאת בבוקר לבית ספר. ובחיים לא יחכה ללכת למיטה בערב. הוא תמיד יתעצבן, יתפרץ, יעשה מניפולציות, יתנגד, וירגיש שנעשה לו עוול. תגובות כמו - איזה אמא מעצבנת, נמאס לי מהבית הזה, אני לא אוהב אותך בכלל - יכולות בהחלט להיות חלק מהמיני דרמה שהוא יצטרך לחולל כדי לפרוק את התסכול שלו.
לכל אמירה כזאת יכולה להיות תגובה רגועה ולא נגררת למערבולת רגשית משלנו שתתנגש עם שלו - זה לא אני, אהוב שלי, זה השעון / אתה יודע שאני לא מחליטה על זה, זה השעון שמחליט / אני מבינה אותך, אבל בית ספר נפתח בשעה הזאת, זה לא אני החלטתי.

5. הכנה מראש לחוסר השלמות של הדברים ולכל מה שעלול ויכול להשתבש.

אם אנחנו הולכים לפגוש משפחה/חברים, אם עלולים להיות שם בני דודים או ילדים מעצבנים, אם עלולים להיות פקקים בדרך, אם עלול להיות חם במיוחד/קר במיוחד, אם יהיה אוכל מסוג בעייתי, או כל דבר אחר שאיננו בשיגרה ויכול להוציא את הילד מאיזון. אם יהיו חברים מבוגרים ונרצה להתפנות אליהם, אם נהיה שם הרבה שעות, אם עלול להיות משעמם/מלחיץ/מעצבן. הטרמה חכמה נשענת על היכרות מעמיקה עם הילד כפי שהוא, מכסה את כל האספקטים הבעייתיים, ונותנת מענה ופתרונות מראש.

תקשיב, אנחנו נוסעים בדרך שאני לא מכירה. ואני אצטרך את הווייז. אז לא נוכל לשים שירים ביוטיוב לפחות עד שנגיע לחיפה, אוקיי?

עכשיו תראה, דנה הבת של יוסי ורינה תהיה שם, אני יודעת שאתה לא מסתדר איתה, וזה בסדר. אבל היא תהיה שם, כי זו גם המשפחה שלה, ואתה לא חייב לשחק איתה או להסתדר איתה. אתה יכול להגיד שלום, ולצאת לחצר.

תשמע, זאת הולכת להיות טיסה ממש ארוכה. וזה יהיה משעמם, וזה המון שעות, גם בשבילי זה קשוח. בוא נשים לך בתיק משחק/ספר/אטמי אוזניים/טאבלט כדי שלא יהיה לך קשה שם.

תקשיב, אני יודעת שסבתא לפעמים באה לך לא טוב, ואני מבינה אותך. אבל היא אוהבת אוץך ודואגת לך, אז גם אם היא תשאל שאלות מעצבנות, אני רוצה שתזכור את זה ותהיה מנומס אליה, היא לא תמיד יודעת איך לדבר לילדים, היא כבר ממש מבוגרת, אבל הכוונות שלה טובות ואתה חשוב לה.

תקשיב, יהיה שם אוכל של קמפינג. זה לא כמו בבית שיש הכל ותמיד אפשר להכין. בקמפינג אי אפשר להכין כל מה שרוצים. בבוקר אנחנו נאכל ...... בצהריים נאכל ...... ורק בערב ניסע למסעדה. ככה זה יהיה בטיול הזה.

6. לא להתרגש מהקריזה, לא לקחת באופן אישי, ולא להיגרר לויכוח -
ילד קשב מדבר מדם ליבו כל הזמן, הוא אימפולסיבי, חמום מוח, ומתפרץ מהר. הוא לא מתכוון למה שהוא אומר ברגעים של כעס. אם ניגרר איתו למערבולת, ונתחיל להגיב באופן אישי, אנחנו נזוז (בעקבותיו) מהעניין העיקרי והחשוב - לצאת מהבית / להיכנס למקלחת / להכין שיעורים - ונפצח במריבה וקונפליקט שיקחו מאיתנו אנרגיה ויזיזו אותנו מהמטרה.

אנחנו נעשה הפוך.
נצפה לכעס. נצפה להתפרצות. נתכונן למילים הקשות. נכין את עצמנו רגשית. ככל שהוא מתפרץ, אנחנו נהיה רגועים. וככל שהוא מתרחק מהדבר שלשמו התכנסנו ומאבד פוקוס, אנחנו נישאר מרוכזים במשימה - אני יודעת שאתה כועס, אני מבינה, אני יודעת, זה מעצבן, אתה צודק.

הטרמה חכמה ומדויקת שמנוהלת נכון יכולה לשנות את החיים בבית, לגייס את הילד במקום לסגור אותו, ולגרום לדברים לקרות בקלות ובנינוחות. אם נצליח לעשות את זה נכון, רוב הסיכויים שהילד יוקיר לנו תודה ויעריך את אורך הרוח והסבלנות שלנו ואחרי שירגע ויתקרר, גם יתנצל ויחזור בו מהאמירות הקשות שלו.
החלום הכמוס של כולנו זה שיהיה מישהו לידינו שידע להיטיב איתנו במקומות שבהם אנחנו לא מצליחים, ולא יתרגש מהשטויות שלנו. זו התחושה החמימה של בטחון ללא ספק ואהבה אמיתית ללא שיפוטיות. ויש לנו הזדמנות לתת לו בדיוק את זה.

שבוע רגוע לכולנו

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב
קשב - בהירות - מסוגלות
0546432575

נ.ב.
לא יודעת מי יזדהה פה, אבל כשאני עושה הטרמה אני תמיד צריכה, בכל פעם מחדש, להתגבר על ההתנגדות הטבעית והאנטגוניזם שלי לתכנונים ופרוצדורות, לוותר על השאיפה הפרטית שלי לזרימה טבעית, ספונטניות והרפתקנות. זה לא פשוט לי בכלל. מצד שני, התמורה שווה בהחלט, ולפעמים מרגישה ממש מצילת חיים. אז פאק איט, הרפתקאות אני עושה לבד. כשאני עם הקידס, אנחנו מתכננים ה-כ-ל.

למה אנחנו מתקשים לסרב או למנוע מהילד שלנו דברים ותמיד כשעושים את זה מרגישים שיט ❓❓❓❓

זה קשור להבדל המהותי בין דחף לצורך 👉

ההבדל בין דחף לצורך
איך מזהים, איך מפרידים, ולמה זה מבלבל אותנו ❓❓❓

והכי חשוב -
👇👇👇👇
איך אנחנו יכולים להשתמש בנטיה הטבעית והעוצמות האישיות של הילד לבנייה והקניה של דפוסי חשיבה והתנהגות חדשים ומיטיבים?

* בלי לשבור אותו
* בלי להפסיד אותו
* ובלי לנסות לעצב אותו מחדש?

***

ילדים מונעים מדחפים. הם עדיין מזוככים, ומחוברים חזק לאינסטינקטים הבסיסיים שלהם, שהם שאריות אבולוציוניות מזמן המערות. הם רוצים הכל מהר ועכשיו.

ילדים עם קשיי קשב הרבה פעמים יהיו אימפולסיביים, רגשנים וחרדתיים, מה שהופך אותם ליותר חשופים ונשלטים על ידי דחפים, והם ילחמו עליהם באומץ ובנחישות ובהתמדה, כי בחוויה שלהם החיים תלויים בסיפוק הדחף באופן מיידי.

זו לא לקות וזו לא הפרעה. זו שונות. אחרות. ייחודיות. ואם נשים לב נוכל לזהות יכולות מנטליות ורגשיות מעוררות הערכה בדבקות שלהם במטרה ובעוצמת המחוייבות שלהם להשגת שליטה בחיים שלהם.

עם התיווך הנכון אנחנו יכולים לחזק את היכולות האלה ולתעל אותן לכיוון נכון ומיטיב, בלי לשבור את רוחו של הילד, בלי שיפוטיות ובלי לפגוע בדימוי העצמי שלו ובתחושת המסוגלות שלו, אלא להפך

לחזק את הנטיות הטבעיות שלו, את האנרגיה האישית הייחודית שלו ואת החוזקות שלו ובכך לחבר אותו לעצמו ולבנות אצלו ליבה פנימית חזקה ומאפשרת, שתישאר איתו לכל החיים ותהיה גורם מכריע באיכות ובמסלול חייו.

***

בקליניקה אני נתקלת בהרבה מקרים של ילדים שקיבלו תיווך או תגובה לא מיטיבה מהסביבה (הורים, מורים, מדריכים, חברים בבית ספר) לנטייה הטבעית שלהם והם חווים דחייה, כישלון וחוסר אונים. מה שמעורר חרדה אשמה ובלבול, שרק גורמים לדחפים להתגבר ולתשוקה העזה לספק אותם להיות חדה ועוצמתית יותר.

זה לא תמיד נראה טוב מבחוץ 🙈🙈🙈

ילד שמחפש להרגיע דחף יכול להרביץ, לקלל, להפריע בכיתה, להשתולל, להציק. הוא יכול להתנגד ללימודים, לטיפול, לאימון, לתרופות, לכדורים, ולכל מה שאנחנו תופשים כעזרה עבורו. והרבה פעמים הוא יעשה את זה בעקשנות והתמדה שנראית כמו דווקא, לעומתיות, ואפילו כמו הפרעה או לקות.

ברגע שנבין שזו אינה הפרעה אלא זה ילד שנלחם על חייו, ברגע שנלמד אותו להפריד בין דחף לצורך, ברגע שנצליח לגייס את היכולות שלו ואת העוצמה שלו לשירות הצרכים שלו ולא הדחפים שלו, נתחיל לראות שינוי מהותי בהתנהגות ובתפישה העצמית שלו.

שינוי שבא ממנו, מתוכו, באופן אותנטי וטבעי ואינהרנטי לאופי ולאישיות שלו.

וזה השינוי שאנחנו מחפשים.

כי שינוי כזה לא כרוך בשבירה מנטלית של הילד, לא מאיים עליו, ולא מנסה לכפות עליו מהלכים רגשיים זרים לו.

שינוי כזה ממנף את היכולות שלו ולא מתעלם מהן.

שינוי כזה משתמש באנרגיה שלו ולא מכבה אותה.

שינוי כזה מגיע מתוכו ובאמצעותו ובונה אצלו סנטר חזק ויציב, ולא מנסה לשבש אותו כדי להתאים אותו לסביבה.

***

איך עושים את זה ❓❓❓

קודם כל מבינים את ההבדל המהותי בין דחף לבין צורך.

🔑
דחף הוא תשוקה מובהקת שאי אפשר להתעלם ממנה.
צורך הוא אינסטינקט שהרבה פעמים, בגלל אופי החיים של הילד, תגובות מהסביבה, מסגרות חינוכיות, ותיווך בעייתי מהסמכות בחייו (הורים מורים מטפלים) נדחק הצידה או הופך להיות חבוי ובלתי מודע.

🔑
דחף הוא בלתי נשלט וקל לזיהוי.
צורך הוא נשלט ולא קל לזיהוי.

🔑
דחף הוא לא תמיד מיטיב והרבה פעמים אפילו גורם לנזק.
צורך תמיד מיטיב, תמיד פועל לטובתנו ותמיד מחזק אותנו.

🔑
דחף יכול להיות הרסני.
צורך לעולם לא יהיה הרסני.

🔑
סיפוק הדחפים של הילד יכול להוביל לריחוק מעצמו, להחלשת האופי שלו, ולהתקבעות של דפוסים מזיקים.
סיפוק הצרכים של הילד תמיד יוביל אותו לחיבור פנימי חזק, לבריאות נפשית ולעוצמה פנימית.

לדוגמה,

✅ ילד שסובל מחרדה ירצה לצפות בסרטים מפחידים, יחפש דמויות מפחידות להזדהות איתן, ויתעניין בתכנים אלימים יותר ויותר. ילד כזה יתחיל לקלל, יפתח פנטזיות אלימות, ועם הזמן יפגין התנהגויות אלימות.

ילד כזה מנסה לספק דחף.
הוא חווה את העולם כמקום לא בטוח ומפחיד, הוא חווה פחד קיומי באופן קבוע, ויש לו דחף לגרות את המקום הכואב הזה ולספק לו תכנים ומחשבות של אלימות סכנה ומצוקה. כמו הדחף שכולנו מכירים לקלף גלד של פצע ובכך למנוע ממנו להחלים.

✅ ילד שסובל מקושי בלימודים ירצה להיות הכי מופרע והכי בעייתי והכי קשה לעיכול בבית ובבית הספר. הוא יציק למורים, לאחים שלו, לחברים שלו. הוא יפריע בשיעור ויתכסח עם ההורים שלו כמה שיותר.

ילד כזה מנסה לספק דחף.
הוא חווה את עצמו ככישלון ואכזבה באופן קבוע, ויש לו דחף לגרות את המקום הכואב הזה ולספק לו חוויות של דחיה וכאב.

✅ ילד עם קשיי קשב שלא מצליח חברתית, מתקשה למצוא את מקומו בהפסקות, לא עוקב ולא מגיב מספיק מהר, יסגל לעצמו דפוסים של הסתגרות, ניתוק, חולמנות. הוא ירצה את הסביבה, יהיה מושפע בקלות מכל חבר, יתקשה להביא את עצמו באמת. הוא יהיה מושקע כל כולו בלזהות מה מצופה ממנו ומה רוצים שהוא יהיה, הוא ינסה להיות החבר הכי טוב והכי נוח, הוא יעשה מה שאומרים לו, ייתן חפצים ומשחקים, יוותר בכל הזדמנות על עצמו כדי להיות חלק מהחבורה.

ילד כזה מנסה לספק דחף.
הוא חווה את עצמו כחלש חברתית, ויש לו דחף לגרות את המקום הזה ולספק לו חוויות של חוסר אונים וביטול עצמי.

***

מה עושים עם זה ❓❓❓

בתיווך נכון אנחנו מאמנים את הילד לרכוש טרמינולוגיה חדשה. להפריד בין דחף לצורך. מייצרים אצלו בהירות פנימית לגבי מה מניע אותו ומאיפה הוא פועל ומתחילים לחבר אותו לצרכים שלו.

זו מלאכה עדינה. לנטרל את ההגנות ואת הדפוסים שהתקבעו באופן יעיל ותהליך בטוח וזהיר, ולגרום לו להתבונן ולבחור בצרכים ולא בדחפים.

בקליניקה אני נתקלת בהרבה מקרים של ילדים שקיבלו תיווך או תגובה לא מיטיבה שרק דחפו אותם לסיפוק דחפים יעיל יותר ובהול יותר. הילדים האלה מגיעים במצוקה אדירה, הם נענים לדחפים ששומרים עליהם וחוטפים על הראש במשך חודשים ושנים, עד שהדחף הופך לאובססיה של ממש ‼️‼️

העבודה הראשונית איתם היא לשכנע אותם שהפעולות שהם עשו עד עכשיו כדי לשמור על עצמם הן לא לקות ולא בעיה ולא פגם אישיותי. להפך. אלה מנגנונים שמעידים על עוצמה נפשית, יכולות גבוהות ואנרגיית חיים יוקדת שאפשר להשתמש בהן.

👇👇👇👇
לכל ילד יש עוצמות חבויות ויכולות פנומנליות, יש לו אנרגיה טבעית עוצמתית שאפשר להשתמש בה בתבונה.

בלי לשבור אותו.
בלי להכניס אותו לתבנית.
בלי לאלחש את המקומות הכואבים ואת הדחפים ששומרים עליו.
ובלי לפגוע בחיבור הקריטי שלו לעצמו.

עושים את זה באמצעות אימון ותרגול אפקטיבי, עקבי, למידה שלו את עצמו ותיווך מיטיב ובטוח עבורו, וכשעושים את זה נכון, כל ילד נענה לזה ויוצא לדרך חדשה של למידה עצמית וגיבוש זהות מחודשת ללא כאב וללא התנגדות.

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב.
קשב - בהירות - מסוגלות
0546432575

איך מטמיעים בילדים שלנו חוויית חיים מעצימה ובונים אצלם ליבה חזקה ובריאה ???

* למרות כל הקשיים שלהם
* למרות כל הבעיות שלהם
* למרות כל הכשלונות שלהם

❓❓❓❓❓

קודם המודעות לכך שכל יום אנחנו משננים משהו. כל יום אנחנו מתרגלים משהו וכל יום אנחנו מטמיעים משהו. והדבר הזה שאנחנו משננים ומתרגלים כל יום - אנחנו נהיים טובים בו. בהכרח. ככה זה.

אם אנחנו מתרגלים כעס עצבים ותסכול, עם השנים אנחנו נהיה ממש טובים בזה. נמצא סיבות לכעוס ולהרגיש תסכול בכל סיטואציה, ואם לא יהיו לנו סיבות אנחנו נמציא אותן. כי אנחנו מומחים בזה.

אם אנחנו מתרגלים נוקשות מחשבתית, פסימיות וחשיבה של שחור ולבן - עם השנים נהיה ממש טובים בזה. העולם ייראה לנו קשה וחד מימדי, והחיים מצומצמים ומאכזבים.

וכן הלאה וכן הלאה.

***

כולנו בתור מבוגרים יודעים ומרגישים על בשרינו כמה עוצמה יש לדברים שתרגלנו והוטמעו בנו מגיל צעיר. למשפטים שאמרו לנו שוב ושוב ושוב מילדות והפכו למערכת האמונות ולתפישת העולם שלנו.

כולנו גם יודעים כמה כוח ומוטיבציה צריך כדי לעקור דברים שגדלנו איתם וכבר נהיו חלק מאיתנו.

הילדים שלנו בדיוק בשלב שהכל פתוח. הכל אפשרי. והכל עדיין מתהווה. זו נקודה מדהימה להיות בה.

גם הם, בדיוק כמונו וכמו כולם, כל יום מטמיעים דברים - אמונות, תובנות, הרגלים מנטליים, דפוסים רגשיים.

כל חוויית החיים הרי בעצם מבוססת על תרגול שינון והטמעה של תכנים.

אנחנו יכולים לוודא ולדאוג לכך שהם יטמיעו את התכנים הנכונים. את התובנות הנכונות. את הדפוסים הנכונים.

***

אבל זה לא יכול להיות איזה תרגיל חד פעמי, או הברקה יוצאת דופן - הדברים שמוטמעים הכי חזק ובאופן הכי עמוק הם אלה שאנחנו שומעים ורואים כל הזמן.

זו צריכה להיות מנטליות. שפה. תדר.
הוויה קבועה ועקבית.

ואז זה יתפוס ויוטמע ויהפוך למערכת האמונות התפישות והתובנות שלהם. ומשם לדפוסי הרגש ההתנהגות והבחירות שלהם.

👇👇👇👇👇👇

הנה כמה משפטים שכדאי להכניס לשפה היומיומית בבית ולהפוך אותם לפסקול חיים שמעצב מנטליות בריאה ואקלים רגשי מאוזן

* גם על איינשטיין חשבו שהוא עצלן

* גם וולט דיסני נכשל הרבה פעמים

* כשז'ול ורן כתב על צוללות חשבו שהוא משוגע

* פעם גם חשבו שהעולם שטוח

* הלב שלך הוא יהלום, אל תסתיר אותו עם ההתנהגות הזאת

* יש בך יותר מזה (כשהוא מרביץ או מקלל)

* אי אפשר לדעת מה יצא מזה

* מי שפוחד להיות לבד כל החיים יחיה בפחד

* אתה עוד תמצא את האנשים שלך/המקום שלך/הדבר שלך

* תמיד אפשר לחשוב אחרת

* מי שלא משנה את דעתו לא יכול לשנות שום דבר

משפטים כאלה, כשהם חלק מהמנטליות בבית, חלק מהשפה, חלק מההוויה הקבועה והשולטת בבית יחלחלו יוטמעו ויהפכו למציאות הפנימית של הילד ושל המבוגר שהוא יגדל להיות

* הם מכניסים את הקשיים והבעיות לפורופורציה חדשה וקלה יותר

* ממסגרים מחדש מושגים כמו אפשרי/בלתי אפשרי, נכון/לא נכון הצלחה/כשלון

* פותחים אפשרויות מחשבתיות לגבי סיטואציות והתנהגויות

* מקבעים ומעגנים אמונות ותובנות מיטיבות שישרתו אותו כל חייו

יש אין סוף מילים ומשפטים שאנחנו יכולים להכניס למנטליות הביתית ולהשפיע על חוויית החיים הפנימית של הילדים שלנו. לגדל אותם אופטימיים וחזקים מבפנים, ולתת להם פרספקטיבה רחבה ולעודד גמישות מחשבתית ורגשית על האתגרים והקשיים שמלווים אותם - בדיוק כמו את כולם - במהלך כל חייהם.

נ.ב.
עיגונים כאלה גם מעוררים סקרנות ומעשירים את הידע שלהם, נשבעת שתפסתי את הגדול שלי קורא על התאוריה של איינשטיין לגבי נסיעה בזמן, רק כי זרקתי בדרך אגב שאיינשטיין היה גרוע בבית ספר.

❤

קליניקה ילד מסוגל, תל אביב
קשב - בהירות - מסוגלות
0546432575