Oved El-Yoga עובד אל-יוגה

כותב רשי הקדוש על ״ה׳ ארך אפים״ (במדבר י״ד, י״ח):לצדיקים ולרשעים. כשעלה משה למרום מצאו משה להקב"ה שהיה יושב וכותב ה' ארך אפים. אמר לו: לצדיקים. אמר לו הקב"ה: אף לרשעים. אמר לו: רשעים יאבדו. אמר לו הקב"ה: חייך שתצטרך לדבר. כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים התפלל משה לפניו בארך אפים. אמר לו הקב"ה: והלא אמרת לי לצדיקים. אמר לו: והלא אמרת לי אף לרשעים:

מורה רבי נ נח נחמ נחמן מאומן שאריכות הנשימה היא גם סגולה לכעס והיא גם כרוכה בעשירות שמאפשרת התבוננות גדול מאוד בשבילי תורה:

״כִּי עֲשִׁירוּת וְהֶבֶל הַיּפִי, הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים
כִּי עֲשִׁירוּת, הוּא מֵאֲרִיכוּת הַנְּשִׁימָה וְיפִי, הוּא מֵהֶפְסֵק הַנְּשִׁימָה״

[ליקוטי מוהר״ן, חלק א׳, אות ס׳, פתח רבי שמעון]

בלי עין הרע חביבי
---------------
רבי נחמן מורה לנו מה בין [כפילת] הנשימה לבין בע״ה והוא השביל שנמצא בפסוק האחרון של ספר תהילים אשר מיוחס לדוד המלך עליו השלום:

״כלליות עשיה
ביצירה, על ידי
שכופלין הפסוק ׳כל הנשמה׳ (כמובא
בכונות). בכל נשימה
ונשימה,
צריך
להלל את ה׳
(בראשית רבה פרשה י״ד).
ועל-ידי עין הרע,
אזי מגהק ופותח פיו
לקבל נשימה כפולה.
וכשהנשימה כפולה, גם
ההלל צריך לכפל כנ״ל.
ובפרט שצריך
להלל ולהודות לה׳,
שהציל אותו מעין הרע
הזאת, והוא רואה בהכרת
רשעים.
וזהו בחינת מט״ט שר
הפנים מאיר לעשיה, הינו
שעושי טוב זוכין לפני
ה׳ כנ״ל, על ידי כריתות
הרע עין, שגרמו
לכפילת הנשימה״

[ליקוטי מוהר״ן
חלק א׳,
סימן נ״ה]

באמסטרדם התיידדתי
עם רבי נחמן מברסלב
במדבר הוא נתן
לי עצה טובה
וגילה לי שטרם
שהנשמה שלי ירדה
להעולם לא היה עליה
אף מקטרג אחד.
בהעדר חמדנות
מתבהרים פרטי
הלידות הקודמות.

כל הבלבול
---------
כל הבלבול
היה משום
שחייתי בתפקיד
כפול ובזמנים
כפולים שבהם
דיברתי עם
הבריות ונפשי
היתה סמוכה
ובטוחה שרוח
אלוהים מרחפת
בינינו. ביקשתי
מאבא להעיר
אותי כשתגיע
העת להתעורר.
כל הבלבול נשתכח
מליבי בפסוק ויהי אור.

רבי נחמן על אוויר הנח והזך ועל צדקה
-------------------------------
״ועל-ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים. כמו שאמר מונבז (בבא בתרא יא): "אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות". נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על-ידי-זה הוא קונה לו רעים יותר, ועל-ידי זאת האהבה שקונה על-ידי הצדקה, על-ידי-זה נזדכך האויר; וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים, על-ידי-זה נתרבה יותר האויר הנח והזך.

כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה, כי אין רוח רעה, שהוא שנאה, שיפריד ביניהם,
כי השנאה היא בחינת רוח רעה, כמו שכתוב (שופטים ט): "וישם ה' רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם", ופרש רש"י: 'שנאה'. נמצא שנאה הוא בחינת רוח רעה, בלבול האויר, שעל-ידי-זה אין יכולין לשמע הדבור; ולהפך, אהבה ורעות הוא בחינת אויר הנח והזך, שעל-ידי-זה נשמע הדבור למרחוק.
וזה נעשה על-ידי צדקה, בחינת "הון יסיף רעים רבים", שעל-ידי צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים, שעל-ידי-זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ"ל.

וכל מה שמרבה לתן צדקה ליותר אנשים, נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך. כי כשנותן צדקה לאיש אחד, נמצא שקונה לו אוהב אחד, ואזי נתדבק רוחו ברוחו ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך; וכשנותן צדקה לשני אנשים, נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך; וכן כל מה שמרבה לתן ליותר אנשים, וקונה לו רעים ואוהבים יותר, בבחינת "הון יסיף רעים רבים", נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך.

ועל כן, העיקר לתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ"ל; כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שעל-ידי-זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל״.

(ליקוטי-מוהר״ן, חלק יא׳, סימן ה׳)

התבוננות:
בשאיפה
דמיינתי את אדון היה הווה ויהיה שליט על כל הזמנים.
בנשיפה
לנגדי תמיד
בשאיפה
שיויתי ה׳
בנשיפה
לנגדי תמיד
בשאיפה
שיויתי ה׳
בנשיפה
לנגדי תמיד.

כל אחד הוא אוויר קטן וכולנו אוויר איתן

כל הבטנות
מבשרות
שהטבור הוא
שער.

כולם קדושים
אם תזכור
את זה
אתה מואר.

א. יאמה
-------
הם כללי מוסר בסיסיים: ״אי פגיעה, אמיתיות, אי גניבה, פרישות מינית ואי רכושנות״ (סוטרה 2.30 לפטאנג׳לי). אם המטרה של היוגה היא לשחרר את האדם מסבל, אזי שכללי המוסר הם הצעד הראשון, מתוך ידיעה שהפרה של אחד מהם עלולה להוביל ללידה אינסופית של סבל (סוטרה 2.34).

לכן יאמה היא האיבר הראשון מבין שמונת איברי היוגה, היא הבסיס של התרגול היוגי, כפי שהשורשים הם הבסיס של העץ. מצד שני: ״בסביבתו של מי שנטוע באהימסא (אי-פגיעה) פוסקת האלימות״ (סוטרה 2.35). תרגולי יאמה לפיכך מאפשרים ״לנטוע״ אי אלימות במחשבות, בדיבור ובפעולה ולשחרר אותנו בהדרגה מסבל מיותר.

בשאיפה: אשר נשבעתי באפי
בנשיפה: אם יבואון אל מנוחתי
בשאיפה: אשר נשבעתי באפי
בנשיפה: אם יבואון אל מנוחתי
בשאיפה: אשר נשבעתי באפי
בנשיפה: אם יבואון אל מנוחתי