Yoga with Daniela

עברו היום בדיוק 22 ימים מאז שעברנו מתל אביב לפרדס חנה.

רק 22 ימים.
ואיכשהו… מרגיש כאילו עברו חיים שלמים.

יום המעבר עצמו היה אחד הימים המטלטלים שחוויתי. לפרק בית של שנים, לארוז חיים שלמים לארגזים, ולהשאיר מאחור מקום שהיה כ״כ הרבה בשבילי ובשביל אחרים ועוד לקיים אירוע פרידה בגן ולהתעסק בעוד ועוד ארגזים. אמא׳לה😳

בשבועות שלפני המעבר היו כל כך הרבה פרידות.
אחת המרגשות שבהן הייתה שבת היוגה האחרונה שלי במלצ׳ט. תרגול שסגר תקופה של שנים. קיבלתי חיבוקים, מילים ומתנות מתלמידים שהפכו כבר מזמן ליותר מתלמידים. אנשים שנכנסו לי ללב, ושגם אם אנחנו עדיין נפגשים בזום או כשאני מגיעה ללמד בתל אביב פעם בשבוע – זה כבר אחרת.

וכנראה שככה זה. כשמשהו היה משמעותי, גם הפרידה ממנו משמעותית.

ואז הגיעו הימים הראשונים כאן.
כולם שאלו בהתלהבות איך המעבר, ואני בעיקר הרגשתי אבל קטן ושקט. געגוע. אובדן. והבנה שהשארתי כ״כ מאחור ועכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה. בכיתי הרבה. אבל לאט-לאט, כמעט בלי ששמתי לב, משהו מתחיל להשתנות.

עוד שביל שהופך למוכר.
עוד מעיין. ונחל.
עוד היכרות. וחווה מתוקה.
עוד רגע קטן שהרגיש כמו שורש שנשלח אל האדמה.

למרות שיש עוד ככ הרבה לעשות בבית, זכינו כבר לעשות מלא טיולים בטבע, וגם כבר לימדתי מהבית, זכיתי להכיר אנשים חדשים, ללמד יוגה במתנ”ס של פרדס חנה, לסיים את קורס מורות הפייס יוגה שלי ולהעביר תרגול Yin & Face yoga ראשון בפייס קלאב ובעיקר להרגיש שהלב מתחיל להתרחב מחדש.

והלב שלי מתרחב אפילו יותר כשאני רואה את קורן מוצא את המקום שלו. נכנס לגן החדש, חוזר עם סיפורים, וכבר קובע מפגש ראשון עם חבר מהגן.

והנה, פתאום אני קולטת את סגירת המעגל.

לפני כמה שבועות הייתה לי סדנת שבת אחרונה בבית הישן. והשבת תהיה שבת ראשונה של סדנת יין ויאנג במרחב החדש שלנו.
זה עדיין לא אותו בית. וכלום לא מושלם.
אבל הוא כבר מתחיל להרגיש כמו אחד.
ואני מתרגשת לפתוח את הדלת, להזמין אנשים להיכנס, לנשום, לנוע, להרפות ולבנות יחד עוד

My 48th birthday this weekend reminded me of something I often teach, yet sometimes need to relearn myself:

Pausing is not a luxury. It is a practice.

In a year marked by war, uncertainty, and collective grief, and in a month filled with the emotions of leaving our home in Tel Aviv and preparing for a new chapter in Pardes Hanna, celebrating didn’t come naturally to me.

Part of me felt that there would be a better time.
A quieter time.
An easier time.

But yoga has taught me that life is not waiting somewhere beyond the challenges.

Life is here.

In the breath we take between responsibilities.
In the laughter shared with lifelong friends.
In the embrace of family.
In a moment of rest.
In the willingness to receive love when it is offered.

This birthday gave me all of that.

Time with dear friends who have accompanied me for over 40 years.
A family gathering that filled my heart.
Quiet moments with my beloved.
And countless messages, blessings, calls, and warm wishes from students, friends, family, and community.

Thank you.

Thank you for reminding me that even in uncertain times, connection remains.
That even in transition, there is support.
That even when the heart carries concern, it can still hold gratitude.

As I step into my 49th year, my intention is simple:
To stay present.
To trust the unfolding.
To keep practicing.
To keep teaching.
And to keep choosing love, again and again.

With a full heart,
Daniela ❤️

“The pose begins when you want to leave it.” Sometimes the practice begins when we allow ourselves to stay with joy. ✨

To leave a home, a city, a business, and people you love is to trust that love is not tied to place- that it travels with you, quietly reshaping itself into a new beginning. It’s tender… and a little scary.
17 years ago, I did it from London to Tel Aviv and built so much of my life here and haven't moved since 😛
And in two months, we'll begin a new chapter in Pardes Hanna.
With gratitude for what’s been, and curiosity for what’s ahead. 🤍

טריגר: הפלה
שיתוף אישי ורגיש, שכולל הזמנה. נא לקרוא אותי בעיניים טובות.

מתקרבת לגיל 48.
אמא לקורן – ילד אהוב ואוהב בן 5, מתנה שקיבלתי מהבריאה ומאיתמר אהובי בהריון ספונטני וקליל.
ויחד עם זאת, אני מורה ליוגה ומדיטציה, בכושר טוב ובבריאות מצוינת וכבר מעל שנה רשמית בגיל המעבר.

איך? לפני 3 שנים, בינואר 2023, הגיע עוד הריון – שבשבוע 12 הסתיים בשברון לב ענק: אין דופק 💔
הפלה סופר־טראומתית,
עם צוות לא רגיש,
ועם כאב עמוק שנשאר בלב בגוף.

טרום גיל המעבר הרגיש על ספידים מאז ההפלה. ופתאום הווסת נעלמה. ואז זה הפך לרשמי:
שנה שלמה ללא וסת,
והצטרפתי למועדון גיל המעבר.

אז מה בעצם קורה בגיל המעבר?
ההורמון הכה אהוב, אסטרוגן,מפסיק להיות מופרש, ולזה יש השפעות משנות חיים – ואיכות חיים. יש יותר ויותר מודעות וידע בשנים האחרונות, אבל עדיין לא מדברים על זה מספיק, לכן זה מרגיש שליחות לדבר על זה.

ולי יש ילד קטן ו2 מתבגרות שקיבלתי במתנה מבעלי. ואני עדיין צריכה לטפל, לדאוג ולהיות בשביל אחרים ועדיין לא יכולה להיות מרוכזת בעצמי, כמו שהשלב הזה בחיים מבקש.

לשמחתי, יש כלים.
ויש יותר ויותר נשות מקצוע שמדברות על זה –מורות ליוגה, רופאות, פודקאסטים וידע נגיש.
המודעות עדיין לא שם,
אבל לשמחתי – היא גדלה.

עם כל הקושי והמורכבות של הגיל הזה,
יש בי גם הרבה הודיה.
על המשפחה שלי,
על היוגה,
על נשות המקצוע,
על הידע, הפתרונות והטיפולים שקיימים היום.

ויש גם וגם.
גם הודיה,
וגם רגעים שקשה ולא נעים לי –קולות פנימיים שלא סובלים אותי, שבהם אני צועקת, חסרת סבלנות, מתעצבנת, שוכחת, או נתקלת בסימפטום חדש.

אבל אני מזכירה לעצמי, כמו שאני מזכירה בכל שיעור יוגה אצלי:
הכול עובר. ולא לקחת את עצמי ואת החיים יותר מדי ברצינות.
והגוף יודע לבקש שינוי. הוא דורש הקשבה אחרת.

לא רק דרך יוגה, אלא דרך אורח חיים.
דרך שינויי כיוון, דיוק, ויסות, הזנה.
פיזית, רגשית, חברתית, קהילתית, עצבית.
היוגה היא חלק מהדרך שלי כבר הרבה מאוד שנים
אבל היא לא כל הסיפור. יש מוסיקה, ותנועה ולאחרונה סיימתי לימודי יוגתרפיה לגיל המעבר ופייס יוגה בגישת הבריאות הטבעית, והעמקה בעולם האיורוודה –שנותנים לי שפה רחבה יותר להבין
את עצמי: מה מחליש, מה מחזק, מה מאזן ומה מיותר:
מכאן נולד הריטריט בקרלה שבהודו לנשים בגיל המעבר ומעבר
בפסח הקרוב.
10 ימים של ניקוי, ריפוי, פינוק וקצב אחר. לא “לעשות”, אלא להיזכר במי אנחנו ולהמציא משהו חדש אפילו. אז אם את מרגישה קריאה לשמוע עוד, תכתבי לי 🙏וגם אם לא אפשר פשוט להראות לי אהבה 🥰

כבר שנים שאני חולמת- ומתרגלים שואלים אותי מתי אוציא רטריט. אבל כל הצד ההפקתי והלוגיסטי תמיד הרתיע אותי.
ואז, לפני כשנה, אנה ודורון רייכמן הצטרפו לתרגל יוגה אצלי, והחיבור בינינו היה מיידי. מהמפגש הזה נולד הרעיון שיום אחד אוביל את הרטריט הבא שלהם. והנה זה קורה בפסח הקרוב.

בזכות השותפות עם הצוות המופלא של Go East Travel (שהם גם מתרגלי יוגה שלי 💚), החלום הפך למציאות. זה רטריט שנרקם באהבה גדולה, בתשומת לב לפרטים הקטנים ובתחושת שליחות משותפת- כדי שנוכל באמת להיות נוכחות בחוויה ובדרך.

אז אני מתרגשת כמו לפני לידה 🥹להוציא לאור את הבייבי החדש שלי:
רטריט מסע נשי לעדכון המערכות בפסח 2026, קרלה, דרום הודו- בירת האיורוודה.
מסע נשי שהוא גם טיול וגם מנוחה, שילוב של תרגול, ריפוי והתחדשות עם יוגה, טיפולים איורוודיים, תזונה מאזנת וחיבור נשי מרגש.
אם יש לך קריאה לזה תגיבי לפוסט או שילחי לי הודעה ואספר לך עוד 🙏

Some students find a special place in my heart — and Sarah is one of them.
She’s been practicing yoga with me for over six years, with little breaks here and there… not because life got in the way, but because she took off to travel the world 🌍✨She loves life — truly and fully.

About a year ago, Sarah was diagnosed with breast cancer. Since then, she has amazed me again and again — not only with her courage, but with the way she lives her journey. With humor, with sharp and playful cynicism, with unwavering faith, and with a deep desire to keep experiencing everything this life has to offer.

She never stopped practicing yoga with me.
Between chemotherapy and biological treatments, she kept showing up — sometimes just to breathe together, sometimes to move deeply. But always with presence, strength, and heart.

In these photos, I’m sharing little glimpses of our moments together — not just to celebrate her, but to hopefully inspire others who may be walking their own challenging path. And the t-shirt I’m wearing in th last photo was given to me by Sarah, support squad 💕 and was taken yesterday after she joined my end of month 3 hour workshop! What a queen 👸🏻

Sarah reminds me, time and again, how powerful the body can be, how strong the spirit is, and how yoga is so much more than what happens on the mat 🫶

My beautiful Sarah, thanks for trusting and inspiring me 😇🙏