Irit Sh*trit the Mindset Coach

דברים שהייתי אומרת לאירית של לפני 5 שנים

את לא מאמינה לי עכשיו, אני יודעת. את קוראת את זה ומגלגלת עיניים, חושבת שאני לא מבינה כמה קשה לך. אבל אני כן. אני זוכרת בדיוק איך זה מרגיש.

אני יודעת שאת מתעוררת כל בוקר בתחושה שהקרקע לא יציבה, שהכול חדש ולא מוכר, שהלב שלך חצי פה וחצי שם. אני יודעת שאת מנסה להחזיק הכול ביחד—משפחה, בית, ילדים, שגרה, חיים. ואני יודעת שאת שוכחת להחזיק גם את עצמך.

אז הנה מה שאני רוצה שתדעי:

✨ את תמצאי את המקום שלך. אולי לא מיד, אולי לא בדרך שתכננת, אבל זה יקרה. יום אחד תקומי בבוקר ותרגישי קצת יותר שייכת.

✨ את לא צריכה להיות מושלמת. גם אם לא הצלחת היום, גם אם בכית, גם אם התפרקת—את עדיין טובה מספיק. זה לא מבחן, ואין פה ציונים.

✨ החיים שלך לא "התחילו מחדש"—את ממשיכה לגדול. זה לא אומר למחוק את מה שהיה, אלא לבנות עליו. את לא מישהי חדשה, את פשוט גרסה שמתפתחת עם הדרך.

✨ אנשים יכנסו לחיים שלך, חלקם יישארו, חלקם לא—וזה בסדר. את תלמדי למצוא את האנשים שלך, ואת תגלי שלפעמים, דווקא מהקשרים שלא ציפית מהם לכלום, יצמחו החברויות הכי אמיתיות.

✨ הימים הקשים לא יישארו לנצח. יהיו תקופות של בלבול, של עייפות, של געגוע. אבל יהיו גם ימים שבהם תרגישי גאה בעצמך, שבהם תצחקי עד דמעות, שבהם תרגישי בבית. גם זה יגיע.

✨ תלמדי לאהוב את עצמך מחדש. את תגלי שאת לא רק "אמא של," לא רק "אשתו של," לא רק "מי שהיית פעם." את תלמדי להקשיב לעצמך, לתת לעצמך מקום, ולהיות החברה הכי טובה של עצמך.

✨ הדרך שלך לא חייבת להיראות כמו של אף אחד אחר. את תבחרי איך לבנות את החיים שלך, איך לאזן, איך להיות. את תלמדי לסמוך על עצמך, גם כשאין לך תשובות ברורות.

אז אם הייתי יכולה לחזור אלייך, לחבק אותך חזק ולהגיד לך דבר אחד—הייתי אומרת לך: תסמכי על עצמך. גם כשזה נראה בלתי אפשרי, גם כשאת לא רואה עדיין את התמונה הגדולה. כי את תגיעי לשם, בדרך שלך.

ולך, שקוראת את זה עכשיו—אם היית חוזרת חמש שנים אחורה, מה היית אומרת לעצמך? 💛

#התפתחותאישית #מסעאישי #צמיחה #שינוי #חוזקנשי #השראהיומיומית #חייםבחול #מודעותעצמית #חמלהעצמית #להיותאני #אמיצהלשנות #רגעיםקטנים #מחשבותעלהחיים #נשיםמתפתחות #עוצמהנשית

קרה לכן פעם שהתלהבתן ממשהו חדש – רעיון, החלטה, פרויקט – ואז, פתאום, הרגשתן תקועות?
כמו ללחוץ על דוושת הגז, אבל המנוע פשוט לא נדלק?

זה קורה לכולנו.
הרגעים האלה שבהם הראש אומר לנו להתחיל, אבל משהו בפנים מחזיק אותנו במקום.

לפני שממשיכים הלאה, אני רוצה לשאול אותך רגע:
איך את מתהלכת בעולם?
האם יש בך תחושה שאת צריכה להוכיח משהו? שאת "לא מספיק"? "יותר מדי"?
לפעמים, מה שעוצר אותנו מלזוז קדימה זה לא הצעד עצמו – אלא המקום הפנימי שממנו אנחנו באות.

כשאנחנו מרגישות לא מספיק, אנחנו נוטות להתאמץ יותר מדי, לחפש אישורים מאחרים ולהסתפק בפירורים של חיזוקים חיצוניים.
כשאנחנו מרגישות יותר מדי, אנחנו מקטינות את עצמנו כדי לא להפריע, כדי לא לבלוט, ומשאירות מאחור את כל מה שאנחנו באמת יכולות להיות.

אבל מה אם נוכל לעצור רגע ולשאול:
מה אני באמת מרגישה עכשיו?
מה באמת עוצר אותי?

זה התרגיל שאני מזמינה אותך לנסות:
שבי עם עצמך ושאלי: למה לא עכשיו?
חפשי את התשובה שמתחת לפני השטח. לפעמים תגלי פחד, ספק, או תחושה של חוסר כיוון.

ואז, במקום להעמיס על עצמך מטרות גדולות, התחילי מצעד אחד קטן.
איך נראים צעדים קטנים?

אם את רוצה להתחיל לזוז, צאי להליכה קצרה, אפילו סביב הבית.

אם את חולמת לשנות כיוון מקצועי, רק חפשי מידע על משרה אחת.

אם את רוצה להחזיר לעצמך משהו שאיבדת, קחי כמה דקות לשאול: מה חסר לי היום?

צעדים קטנים עושים שינוי גדול – לא כי הם מביאים תוצאות מיד, אלא כי הם מקרבים אותנו לעצמנו.
כי כשאת מתקרבת למקום שבו את מספיק, בדיוק כמו שאת, בלי הצורך להוכיח או להקטין –
את לא רק זזה קדימה. את גם פותחת דלת לאנשים, לרעיונות, ולהזדמנויות שמתאימים בדיוק לך.

אז ספרי לי בתגובות:
מה עוצר אותך היום? ומה הצעד הקטן שאת מוכנה לקחת?

Irit Sh*trit

#התפתחותאישית #צמיחה #הגשמהעצמית #שינוילטובה #לעשותאתהצעד #העצמהנשית #פוקוס #איךמתחילים #חייםמאוזנים #צעדאחדקטן

כבר הרבה זמן שאני חושבת על זה…

יש רעיונות כאלה שמתחילים בתור מחשבה קטנה, חולפים בראש פה ושם, ובאיזשהו שלב פתאום תופסים יותר מקום.
עבורי, הרעיון הזה הוא להתחיל שיעורי קרב מגע. 🥋

אני חושבת שהוא התחיל להופיע אצלי במהלך השנה האחרונה, אולי אפילו קודם, אבל לאט לאט הוא הפך לכזה שאני לא יכולה להתעלם ממנו.

חלק מזה קשור לתהליך שאני עוברת בתקופה האחרונה—של להתחבר לעצמי מחדש, ללמוד מי אני, לגלות חוזקות שלא תמיד ראיתי ולהזכיר לעצמי שאני יכולה לסמוך על עצמי.
יש בזה משהו מיוחד, לחשוב על היכולת שלי לעמוד על שלי, פיזית ומנטלית.

זה גם הזכיר לי משהו אחר: בתחילת הרילוקיישן, כשעוד לא היו לי חברויות עמוקות, עשיתי הרבה דברים לבד.
עם הזמן, כשנרקמו קשרים, מצאתי את עצמי פחות ופחות עושה דברים עם עצמי.
ואני מבינה עכשיו שזה חסר לי.

החיבור הזה עם עצמי.
הזמן הזה שבו אני מזכירה לעצמי מה אני מסוגלת לעשות.
לבד.
יש בזה משהו כל כך עוצמתי, כמעט כמו לרענן את הזיכרון של מי אני בגרסה הכי גולמית שלי.

אז, בהחלטה של רגע, בלי להתייעץ או לשאול מי רוצה להצטרף, עשיתי חיפוש מהיר בגוגל על שיעורי קרב מגע בעיר שלי.
ונרשמתי לשיעור ניסיון אחרי החגים.

אני מתרגשת. ומצפה.
לא רק ללמוד תנועה חדשה, אלא גם לגלות עוד חלק בעצמי.
כי לפעמים, הדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים לעשות הם פשוט… בשביל עצמנו.

מכירות את זה? את הרגע הזה שבו אתן מחליטות ללכת אחרי תחושת בטן ולעשות משהו רק לעצמכן?
ספרו לי על זה, אני אשמח לשמוע! 💛

*בתמונה: ככה אני רוצה לחשוב שאני אראה בזמן שאני מתרגלת קרב מגע 👌🤣

#התפתחותאישית #מסעפנימי #חוזקות #חיבורעצמי #מסוגלות #תהליךשינוי #קרבמגע #זמןלעצמי #ללמודאתעצמי

הרגע הזה שכולנו מחכות לו בשינוי

כשאנחנו יוצאות למסע של שינוי – בין אם זה רילוקיישן, קריירה חדשה, או פשוט רצון להרגיש טוב יותר – יש נקודה שכולנו חולמות עליה.
הרגע שבו הכל מתחבר.
הרגע שבו נבין, באמת נבין, שאנחנו לא לבד.
שיש מישהי שתמיד תהיה שם עבורנו.

הרגע הזה הוא לא כשהחיים הופכים מושלמים.
הוא לא כשהילדים פתאום מפסיקים לצעוק,
או כשהקריירה מתפוצצת בהצלחה מסחררת,
או כשסוף-סוף יש זמן לכל מה שחלמת עליו.

הרגע הזה מגיע כשאת עוצרת.
מקשיבה פנימה.
ופתאום מבינה שאת תמיד היית ותמיד תהיי שם בשביל עצמך.

זה לא קסם ולא טריק מהיר.
זה רגע של התמסרות.
הרגע שבו את משחררת את המרדף האינסופי אחרי "מה שצריך לקרות" ומתחילה לשים לב למה שאת באמת צריכה.

את השחרור הזה אני רואה שוב ושוב בנשים שאני מלווה:
📌 כשאישה פתאום מבינה שהיא לא צריכה להיות מושלמת כדי להיות מספיק.
📌 כשהיא מצליחה להניח את השיפוט העצמי בצד ולראות את כל הטוב שיש בה.
📌 כשהיא אומרת לעצמה: "אני כאן. אני מספיק. אני ראויה."

זה רגע שלא קורה ביום אחד, אבל הוא אפשרי.
והוא משחרר.
כי כשאת מסכימה להיות שם עבור עצמך, כל השאר מתחיל להשתנות.

👈 רוצה לחוות את הרגע הזה?
👈 מרגישה שהגיע הזמן לשים את עצמך בעדיפות גבוהה יותר?

אני כאן בדיוק בשביל זה.
מוזמנת לכתוב לי, ואשמח ללוות אותך בדרך לחיבור אמיתי עם עצמך.
✨

איך את מתמסרת לשינוי? אם זה נגע בך, ספרי לי או שתפי בתגובות.

---

#רילוקיישן #אימהות "ל #שחרור

כששינוי נכנס לחיים ומטלטל אותנו, את הרגעים האלה את מכירה? כשהחיים פתאום זזים, גם אם ביקשת את זה, פתאום הכול מרגיש כאילו הוא עומד להתפרק.
שינוי – גם כשהוא מגיע מבחירה – הוא אף פעם לא קל. ואם הוא לא מגיע מבחירה? אז בכלל.

נקרא לה יעל.
יעל עבדה 12 שנה באותה חברה, והיא הייתה בטוחה שזה "זה". הבית השני שלה. יום אחד, קראו לה למשרד, והמשפט הראשון ששמעה היה: "אנחנו מצטערים, אבל בעקבות שינויים..."
יעל לא שמעה את ההמשך.
"איך הם מצפים ממני להתחיל מחדש בגיל כזה? מה אני בכלל שווה בלי העבודה הזאת?" היא שאלה את עצמה בלילות, שוכבת ערה עד מאוחר.

ועכשיו נקרא לה מרים.
מרים עשתה רילוקיישן עם בעלה ושני ילדיהם לאמסטרדם. היא רצתה להאמין שזו תהיה התחלה חדשה – חיים זוהרים במדינה אירופאית, בית יפה, הזדמנויות חדשות.
אבל כשהילדים בוכים בכל בוקר שהם לא רוצים ללכת לבית הספר החדש, ובעלה יוצא לעבודה מוקדם ונשאר עד מאוחר – היא נשארת לבד.
"לא ביקשתי את זה. אין לי בית, אין לי חברים, אפילו לקנות לחם אני לא יודעת איך."

למה זה קורה?
המוח שלנו, החלק שמנהל את הפחדים (המוח הלימבי), הוא כמו שומר סף. הוא מזהה כל שינוי כאיום, גם כשהשינוי אמור להיות טוב לנו.
הוא לוחש לנו: "אל תלכי לשם, זה מסוכן." או: "תישארי במקום הבטוח שלך, גם אם את כבר לא מאושרת שם."
וכששינוי נכפה עלינו? הוא צועק: "לא ביקשת את זה, זה לא הוגן!"

אבל גם לסופות יש סוף.
השאלה היא לא איך מבטלים את הפחד, אלא איך מחזיקים מעמד איתו, צעד אחרי צעד, עד שהסערה נרגעת.

אז מה אפשר לעשות?
1️⃣ תני לעצמך להרגיש:
אם יעל הייתה מאפשרת לעצמה להתאבל על מה שאיבדה – על השגרה, החברים, הביטחון – היא הייתה יכולה למצוא בתוכה מקום גם לחלום על משהו חדש.
ואת? מה את מרגישה עכשיו? האם את נותנת לעצמך להיות רגע שם, בתוך הכאב?

2️⃣ חפשי את האור הקטן:
מרים, למשל, התחילה ללכת עם הילדים אחרי הצהריים לפארק הקרוב לבית. הם מצאו שם ברווזים, והילדים התחילו להתרגש מחדש. זה לא פתר הכול, אבל זה נתן לה רגע אחד לנשום.

3️⃣ זכרי – שינוי הוא תהליך:
זה בסדר שהכול מרגיש מבולגן עכשיו. זה שלב. בדיוק כמו שהסערה תמיד נגמרת, גם הכאב יפנה מקום לדברים חדשים.

ומה איתך?
החיים הביאו אותך לצומת שלא ביקשת? או שבחרת שינוי אבל הוא מרגיש גדול מדי?
שתפי אותי כאן בתגובות, אולי נמצא יחד את הדרך להפוך את הסערה הזאת למשהו שאפשר לעבור.

❤️

#שינוי #רילוקיישן #התפתחותאישית #להתחילמחדש #שינוימפחיד #התחלותחדשות #חייםבחול #רגעיםשלכנות #צמיחה #חוסןנפשי

פוסט חשוף (וקצת ארוך)

אתמול בילינו יום בהאג. על פניו, זה היה יום כיף – תמונות יפות, חוויות משפחתיות, הכל נראה רגוע ונעים. אבל אני רוצה לשתף את הצד השני של הסיפור, זה שלא תמיד רואים.

הסיבה שבכלל נסענו להאג הייתה לחדש את הדרכונים של הבנות בשגרירות ישראל, תהליך שחייב את הנוכחות הפיזית שלהן. אבל הפעם, הנסיעה הזו לוותה בחשש שלא הרגשתי קודם. עם העלייה במקרי האנטישמיות בעולם ובמיוחד כאן בהולנד, הרעיון של ללכת לשגרירות ישראל – מקום שמזוהה בצורה הכי מובהקת עם יהודים וישראלים – העלה בי פחדים. לא רציתי לעשות את זה לבד עם הבנות.

ביקשתי מבעלי להצטרף, והוא מיד אמר כן, בלי לחשוב על זה פעמיים. אבל אז הוא גם העיר לי שאני נותנת לפחד לנהל אותי, והאמירה הזו נגעה בבטן הרכה שלי. הרי לא על עצמי אני מפחדת – אלא על הדבר היקר לי מכל, הבנות שלנו. איכשהו, זה ערער בי את המקום שפגש את הערך העליון שלי כהורה: להגן על הילדים שלי. נפגעתי מהמקום הזה, וזה גרר איתו ויכוח מטופש שנבע בעיקר מרגשות גולמיים ומורכבים.

כל הדרך להאג, שעה וחצי כמעט, הייתי שקטה ומלאת דאגות. זה קשה להסביר את זה למי שלא מרגיש את זה – את הפחד הזה שאין בו הגיון מוחלט, אבל הוא שם, חונק.

הפגישה עברה מהר וללא תקלות, אבל רק כשיצאנו מהשגרירות והתרחקנו הצלחתי סוף-סוף לנשום לרווחה. זה לא עבר בלי מחיר. האנרגיות שלי היו דרוכות, המתח הורגש, והייתי צריכה לאסוף את עצמי שוב ושוב כדי לשמור על איזון ולהיות נוכחת עבור הבנות ועבור היום הזה.

בסוף היה לנו יום נעים. אפילו נהנינו. אבל כל כך קל לראות רק את התמונות היפות ולחשוב שהכל היה פשוט. המציאות, כמו תמיד, מורכבת הרבה יותר.

היה לי חשוב לכתוב את הפוסט הזה ולשתף את המורכבות הזו של החיים. לא תמיד קל לי לחשוף את הצדדים הפגיעים שלי, ובתחילה אפילו לא הייתי בטוחה אם נכון לשתף את זה כאן. אבל ככל שאני מקבלת את הפגיעות הזו בעצמי, אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד ממי שאני.

כי בסופו של דבר, החיים הם לא רק תמונות יפות – הם גם הפחדים, הדאגות, והבחירות שאנחנו עושים כדי להמשיך קדימה.

משהו אחרון למחשבה :
אולי דווקא בימים שבהם אנחנו מרגישים פגיעים במיוחד, טמון הכוח הכי אמיתי שלנו.

------

#חייםבחו״ל #ישראליםבחו״ל #ישראליםבהולנד #אמהותבמעבר #הורותבהגירה #פחדוהתמודדות #ביטחוןאישי #אנטישמיות #חייםמורכבים #מורכבותהחיים #פוסטחשוף #להיותאמיתית #לשתףזהכוח #מהלב #לחלוקחוויות

הרגשות שלנו - חברים או אויבים?

לפעמים הרגשות שלנו יכולים להרגיש כמו אויבים, נכון? הם מתפרצים פתאום, מציפים אותנו, ומשפיעים על כל מהלך היום. זה יכול להיות תסכול, כעס, או עצב, והם פשוט שם, כמו גל גדול שמאיים לסחוף אותנו.

אבל האמת היא שהכוח האמיתי מתחיל כשאנחנו לומדות לנהל את הרגשות שלנו – להכיר בהם, לתת להם מקום, ולהבין מה הם באים לומר לנו. זה לא אומר לדחוק אותם הצידה או להתעלם מהם. להפך – זה בדיוק המקום לתת להם את תשומת הלב שהם מבקשים, אבל מבלי לאפשר להם להשתלט לנו על החיים.

נסי לשאול את עצמך: מה הרגש הזה מנסה להגיד לי? איזה צורך, אולי מודחק, הוא מציף? איך אני יכולה להתמודד איתו בצורה שתשמור עליי בתנועה, במקום להרגיש כאילו החיים עוצרים?

כשאנחנו מקשיבות לרגשות, אנחנו בעצם מתחילות לנהל איתם דיאלוג, למצוא את האיזון בין לקבל אותם ולהמשיך קדימה.

איך את מתמודדת עם רגשות שמציפים אותך? יש לך טכניקה או גישה שמצליחה להרגיע? מוזמנת לשתף בתגובות – אולי הטיפ שלך יעזור גם לאחרות.

---

#אימוןאישי #ניהולרגשות #מודעותעצמית #העצמהנשית #אינטליגנציהרגשית #חייםמאוזנים #צמיחהאישית #מסעאישי #מחשבותחיוביות #התמודדות #הכוחשבך #אמהות

מה שקרה באמסטרדם היה נורא וכמובן הציף בי תחושה של פחד וחוסר אונים. זאת היתה הרגשה פתאומית כזאת, שמכה ישר בבטן, מעירה את החששות המוכרים. ברגע אחד, הרגשתי איך השקט פנימי שבניתי לעצמי מתערער.

ביומיים שהגיעו לאחר מכן, מצאתי את עצמי עוקבת, קוראת, מתעדכנת – רציתי לוודא שאין הסלמה, שאין המשך למתח הזה. וכל הזמן הזה גם היה לי ברור שעליי לבחור אחרת – למצוא את הדרך לחזור לשקט שלי, לנשום, ולהזכיר לעצמי את כל הכלים שמאפשרים לי לשמור על איזון. בשבילי, בשביל המשפחה שלי, בשביל הנפש שלי.

וזה לא תמיד פשוט. במיוחד שהמידע זורם מעצמו מכל כיוון. אני למדתי שהרבה פעמים זה מרגיש כאילו יש רק שחור או לבן – הכל בסדר או הכל מתפרק. אבל דווקא מתוך הרגעים האלה אני לומדת שוב ושוב שהחיים מורכבים מהמון גוונים, מערבוב של פחד ושל אומץ, של כאב ושל ריפוי, של שבירות ושל חוסן. בתוך המורכבות הזו, אני בוחרת לשמור על עצמי ולחזק את השקט שלי, לאט ובסבלנות.

וכמו שאנחנו יודעות, גם כשהדברים רועשים מבחוץ – אפשר, עם קצת עבודה פנימית, להחזיר את עצמנו לנקודת איזון. לנשום, ולהזכיר לעצמנו שיש בנו כוחות שלא תמיד רואים במבט ראשון.

איך אתן מתמודדות עם רגעים כאלה של הצפה? ואם מישהי מרגישה שהיא רוצה לשתף או לדבר על זה, אני כאן. מוזמנת לקפה וירטואלי איתי – כי לפעמים כל מה שצריך זה לדעת שמישהי מבינה אותך.

#כוחנשי #התמודדות #שקטפנימי #מורכבותהחיים #שחורולבן #חוסןנפשי #חייםבאמסטרדם #מחשבות #אומץ #לשמורעלעצמנו #תמיכהנשית #מחשבהחיובית #כוחמהלב

✨ מרגישה שאת תקועה במקום? לא בטוחה איך להניע שינוי בחיים? ✨

אני כאן כדי לשתף אותך ב"סולם השינוי" – מדריך שפיתחתי במיוחד לעבודה עצמית, עבור כל מי שמרגישה מוכנה לעשות שינוי אבל מוצאת את עצמה מתלבטת, חוששת, או מרגישה מבולבלת מול הצעד הראשון.

מה מיוחד בסולם השינוי?
בניתי את המדריך הזה כדי שיהיה פרקטי, עם צעדים פשוטים ומדורגים שיעזרו לך להתחיל לזוז בכיוון שאת רוצה – בקצב שלך, בלי לחץ ובלי צורך בהתחייבות למשהו גדול מהיום להיום.

מה כולל המדריך?

📌 זיהוי חסמים – תרגילים קצרים שיעזרו לך להבין מה באמת עוצר אותך. האם זו באמת "התנגדות לשינוי"? ואולי זה פחד ישן שצף, או משהו שהתרגלת להאמין בו על עצמך?

📌 בירור המוטיבציה האישית – דרך שאלות פשוטות וכנות, המדריך יכוון אותך להבין את הסיבה העמוקה לשינוי שאת רוצה, כדי למצוא את החיבור הפנימי והמוטיבציה שלך, ולבנות בהירות ושקט במקום בלבול.

📌 צעדים קטנים ומעוררי השראה – הצעות לצעדים קטנים ומעשיים שתוכלי ליישם מיד כדי להרגיש את תחושת ההתקדמות הזו שמניעה אותנו.

💬 המדריך הוא בעבודה עצמית, ולא מצריך ממך שום הרשמה לאימייל או התחייבות. לא תקבלי ממני הודעות פרסומיות – רק אני כאן לכל שאלה והבהרה אם תרצי תמיכה.

כתבי כאן בתגובה "שינוי" ואשלח לך את המדריך במתנה, מתוך אמונה מלאה שזה בדיוק מה שיעזור לך להתחיל להרגיש שינוי קטן ונעים כבר עכשיו.

באהבה ובתמיכה,
אירית











#מוטיבציה

פחד. אותה תחושה שמשתלטת לנו על המחשבות, מקפיאה אותנו, משכנעת אותנו לוותר. הוא מגיע ברגעים הכי קריטיים, כשאנחנו ממש על הסף של משהו חדש – שינוי, צעד קדימה, או מטרה שחלמנו עליה מזמן.

בתור נשים, כמה פעמים אנחנו שומעות את הקול הזה בראש שאומר: "מה אם זה לא יצליח?", "מה יגידו?", "למה לקחת סיכון?" אבל האמת היא שהפחד הזה הוא חלק מהמסע שלנו. הוא שם כדי לבחון את הגבולות שלנו, לוודא שאנחנו מספיק נחושות כדי לעבור דרכו, כדי לבחור להיות אמיצות.

האמת? לא קל לשחרר. זה מאתגר לשים בצד את הספקות ולהאמין בכוח שלנו. הפחד לפעמים מרגיש כמו הגנה, אבל בפועל הוא רק סוגר אותנו. מה אם, רק לרגע, ננסה לחשוב איך זה ירגיש להיות בצד השני שלו? להעז, לנסות, ללכת בעקבות הלב שלנו, גם כשלא הכל ברור.

אז בואי נשאל את עצמנו: האם אני מוכנה לעשות את הצעד הזה, גם אם הפחד עדיין שם? אולי זה בדיוק מה שיעזור לנו לגלות עד כמה אנחנו באמת חזקות.

אם יש חלום שמחכה, תוכניות שמתבשלות בלב, אל תתני לפחד לעצור אותך. מגיע לך לחיות את החיים שאת רוצה, לא רק את אלה שהפחד מאפשר.

אני מזמינה אותך לשתף אותי בתגובות – מהו הצעד הראשון שתעשי כדי להתמודד עם הפחד ולממש את החלומות שלך? אם את מרגישה שאת זקוקה לתמיכה, אל תהססי לכתוב לי בפרטי. יחד, נוכל לפרוץ את הגבולות ולהגשים את מה שחשוב לך.

אנחנו רגילות להסתכל מסביב, להשוות, לראות מה יש לאחרות – ולפעמים זה קורה באופן כל כך טבעי, שאפילו לא שמנו לב. אולי זו חברה בעבודה שתמיד נראית כל כך בטוחה, או קולגה שמצליחה לנהל שיחות בשפה זרה בלי להתבלבל. במצבים כאלה קל להרגיש שאנחנו צריכות להשתפר, להשתנות, ואולי אפילו להיות קצת "מישהי אחרת".

אבל מה יקרה אם נסתכל לרגע על מה שכבר חזק בנו? לזהות את החוזקות שלנו, את התכונות שכבר נמצאות שם – גם אם הן לא בהכרח זוהרות לעין כמו שהיינו רוצות. לפעמים החוזקה היא דווקא יכולת להקשיב, סבלנות אינסופית, או רגישות לדקויות שאחרים לא תמיד מבחינים בהן.

לכל אחת מאיתנו יש משהו ייחודי להביא לעולם, ובפעמים רבות, זה לא תלוי במה שאחרות עושות. כשאנחנו מתמקדות בכוח הפנימי הזה, זה נותן לנו יציבות, ביטחון, וגם עוזר לנו להתחבר לעצמנו בצורה כנה יותר.

מה דעתך? אשמח לשמוע ממך: איזה חלק בך את מזהה כחוזקה? איך את מרגישה את זה ביום-יום?

#חוזקות #התפתחותאישית #השוואות #חוסןפנימי #להכיראתעצמי #כוחנשי #צמיחה #מודעותעצמית #אותנטיות