10/06/2026
כמה קולגות שאלו אותי לאיפה נעלמתי…?
היו לי חודשיים לא פשוטים, מעבר ללימודים (שהסתיימו בשעה טובה!), היו לי חודשיים של מחלות לא פשוטות, השיא הייתה דלקת בכליות.
אחריה, שאלו אותי המון חברות (היפיות במידה כזו ואחרת 🙂 ): "מה למדת ממנה?"
מסתבר שלפי האמונה הסינית כליות מתחבר לפחד, וכן - היו המון פחדים שעלו. חלק מהם קשורים ללימודים, חלק למעבר אבל חלק (ובו אתמקד) לרגע הזה ממש! מה קורה אחרי שאני חוזרת מהניתוק הזה? האם העולם מחכה רק לי? ברור שלא… אז איך זה ייראה? איך זה ירגיש? איך אני ארגיש כשאכתוב משהו והוא לא יגיע לאיש? או שיגיע אבל כבר לא אהיה רלוונטית עבור מי שיקראו את זה?
אז מה למדתי מהמחלה?
למדתי שאני צריכה לדעת לאפשר לעצמי לנוח, כן אני אמא, מפרנסת, עצמאית, סטודנטית אבל לפני הכל אני אדם, וכמו כולנו גם אני צריכה לנוח ואם אני לא אאפשר זאת לעצמי, הגוף פשוט יבעט את זה אליי חזרה
לאפשר לעצמי לבחור נכון - מה נכון עבורי ברגע הזה, אולי מחר זה ישתנה, אבל כרגע זה מה שנכון לי ועם זה עליי ללכת (או לשבת) רגע
לדאוג לעצמי - אני תמיד דואגת לכולם סביבי, לעובדים שלי, למשפחה, לחברות, אבל כל זה עלה מדרגה מאז שעברנו לפורטוגל. נהייתי אמא במשרה מלאה, עבור מי שלא ראתה את הילדים שלה הולכים צעד ראשון או אומרים מילה ראשונה (כי עבדתי מסביב לשעון) ועם 3 סבתות שאירחו אותם כמעט כל סוף שבוע, להיות איתם ועבורם 24/7 זה שינוי היסטרי! ועכשיו אני צריכה למצוא את האיזון ולדאוג לעצמי.
זנחתי כל כך הרבה הרגלים טובים ובסיסיים, כולל תזונה ואימוני בוקר, והגוף שלי שונא את זה והרי נפש בריאה בגוף בריא וזה…
לא לדאוג למה שאין באפשרותי לשנות - אני לא אוכל להאיץ בירוקרטיות, אני לא אוכל להטיס לפה את כל האהובים שלי, אני לא צריכה לדאוג לכל מה שלא בשליטתי…
להגיד שלא ידעתי את כל זה? ברור שידעתי! כל מי שהתאמנו איתי שמעו זאת ממני לפחות פעם אחת
אבל כל הדברים פשוט התנקזו לטרלול אחד גדול ואני איכשהו נכנסתי לתוך המערבולת הזו.
אבל יש עוד משהו שאני מאמינה בו: "אם הרסת, אתה יכול גם לתקן"
גם אם יצאנו מה- flow, הדבר הכי נכון זה לחזור אליו.
כי בסוף העניין הוא לא - לא ליפול,
העניין הוא לעמוד מחדש על הרגליים ולחזור לעשייה כל פעם מחדש.
אז היי, I'm Back!
