11/10/2026
אחרי חודשים ארוכים של טיפולי כימו חזרתי לסטודיו שלי, ללב שלי, למקום שבו אני הכי אני, לדבר שאני הכי אוהבת לעשות ולאנשים שהם הרבה מעבר למתאמנים שלי, הם הבית שלי.
אני עוד לא אחרי, יש לי עוד דרך לעבור אבל אני מרגישה שקצת התחזקתי ובעיקר כל כך התגעגעתי למוזיקה, לאנרגיה, לאנשים שלי, לתחושה הזאת שהחדר מתמלא והלב שלי מתמלא יחד איתו.
בעיקר התגעגעתי למי שאני כשאני שם ובתוך תקופה שבה כל כך הרבה דברים לא בשליטתי, הידיעה שהבית הזה והאנשים האלה מחכים לי מרגיעה בי משהו עמוק, מזכירה לי שגם ברגעים שבהם אני מרגישה הכי לבד אני בעצם לא.
אין לי באמת מילים להסביר את הגעגוע הזה, את התחושה שנלקח ממך מבלי שבחרת הדבר שהוא הכי את, הדבר שממלא אותך, שנותן לך משמעות, שדרכו את מרגישה הכי חיה ופתאום את צריכה ללמוד להיות בלעדיו ולמצוא את הדרך חזרה אליו גם כשאת כבר לא בדיוק מי שהיית קודם.
ופתאום חששתי לחזור לאמן, פחדתי שלא אצליח להחזיק פיזית מעמד, שאשכח תרגילים, שלא אשים לב לתיקונים שצריך…
ואז המוזיקה התחילה… והחדר התמלא והצטרפו אליי הצוות המדהים שלי לגיבוי והקסם פשוט קרה!
אני עוד לא לגמרי חזרתי לעצמי אבל במקום הזה, עם האנשים שנמצאים בו אני מרגישה הכי בית בעולם וזה המון!
תודה חברת שלי על מזכרת מדהימה ! 🎥
